סקר של מכון המחקר "דיאלוג" בקרב מאות חוסכים עבור קבוצת הפיננסים "פרופיט" חושף את הדרכים היעילות לבניית הון ומסתבר שבנקים לא קשורים לזה.
האם הכסף שלנו, החוסכים, באמת עובד בשבילנו? סקר החוסכים שביצע מכון דיאלוג עבור קבוצת הפיננסים פרופיט בקרב כ- 300 חוסכים בני 30+ חושף את צורות ניהול הכספים של הישראלים ואת הדרך עם רמת שביעות הרצון הגבוהה ביותר!
מי מנהל את החסכונות שלנו?
בישראל קיימים ערוצי חיסכון רבים וממצאי הסקר הראו כי ל- 60% מהמשיבים יש חיסכון בבנק, לעומת 33% שמנהלים חסכונות בחברת ביטוח ו- 17% מנהלים חסכונות בבית השקעות (לחלק מהמשיבים יש חסכונות במספר גופים שונים).
ממצאי הסקר מתכתבים עם הנתונים שפרסם בנק ישראל.
האם החוסכים מרוצים מהדרך שבחרו?
למרות שרוב הכספים עדיין מנוהלים בבנק, באופן פרדוקסלי רוב המשיבים לא חושבים שהבנק בצד שלהם והבנק שאיננו מנסה ללוות אותם לצמיחה כלכלית.
רק 24% מהמשיבים הסכימו עם הקביעה לפיה הבנק מנסה לעזור להם להשיג את התשואה הגבוהה ביותר על הכסף, לעומת 66% שלא מסכימים עם קביעה זו.
מנגד כאשר מדובר בבית ההשקעות או בחברת ביטוח 88% ו- 68% בהתאמה הסכימו שהם מנסים לסייע להם להשיג את התשואה הגבוהה ביותר:
אינדיקציה נוספת לחוסר שביעות הרצון של החוסכים מהמצב הקיים, הוא תמהיל החיסכון.
כך למשל כאשר החוסכים נשאלו עד כמה תכנית החיסכון בגופים השונים בנויה בצורה אופטימאלית בין אפיקי ההשקעה השונים, גם במקרה הזה חלק קטן יחסית (36%) הצביע על שביעות רצון מהמצב הקיים בבנק.
לעומת זאת, אחוז המשיבים המרוצים מתמהיל החיסכון שלהם בחברת הביטוח או בבית ההשקעות מגיע ל- 74% ו- 88% בהתאמה – כפול ויותר ביחס לבנק:
מהתשובות של רוב החוסכים ניתן להבין שהם אינם שבעי רצון מניהול החיסכון שלהם בבנק. לכן זה לא מפתיע שהתשובה של כמחציתם (48%) לשאלה היכן הם ירצו לפתוח את תוכנית החיסכון הבאה, היא בית השקעות או חברת ביטוח.
התחושה הזו מתכתבת עם המציאות וההבדלים ברווחים בין הפקדת הכסף בבנק לבין ניהול השקעות בחברות הביטוח ובתי ההשקעות היו עצומים. ההבדל בין תשואה שנתית בגובה 3% הטיפוסית היסטורית לפיקדון בנקאי ולבין תשואה שנתית של 7% הטיפוסית היסטורית לתיק השקעות מנוהל הגיע במשך 20 שנה לפער של יותר מפי ארבע!
אז מדוע בכל זאת אנחנו משאירים כספים בבנק?
ממצאי הסקר ממחישים את הפער בין היקפי החיסכון הנרחבים בבנק, לבין חוסר שביעות הרצון של החוסכים מהערך שאלה נותנים. למרות שעפ"י נתוני בנק ישראל שיעור החיסכון שהציבור הישראלי מנהל באמצעות הגופים המוסדיים כמעט הוכפל (נכון לשנת 2020)(1), ישנם עדיין חוסכים רבים שרוצים לחסוך דרך גופי השקעות חוץ בנקאיים אך נמנעים מכך.
מהן הסיבות המרכזיות שמונעות מהם לעשות את זה, ואיך אפשר להתגבר על החסמים כדי להפיק יותר מכספי החיסכון?
מיתוסים שמעכבים התעשרות
מיתוס #1: הכי בטוח להשאיר את הכסף בבנק
חוסכים רבים מעדיפים להתפשר על התשואות לצורך הגדלת הביטחון. השאלה היא האם תחושת הביטחון שמלווה את החיסכון בבנק מעוגנת במציאות?
לא בהכרח: חיסכון בפיקדון בנקאי מלווה בסוג אחר של סיכונים, כמו הסיכון הבנקאי, סיכוני אינפלציה, סיכוני ריבית ועוד. ישנם אפיקים חוץ בנקאיים עם סיכונים אחרים ועם סיכונים דומים, שסביר מאד שיניבו תשואה גבוהה מהחיסכון הבנקאי,) – כגון השקעות באג"ח בטוחות ומוצרים פיננסים עם יתרונות מיסוי ביחס לפיקדון בנקאי, כמו קופות גמל להשקעה ופוליסות חיסכון.
בנוסף, תחושת הביטחון נגזרת גם מהנראות של הכסף "הוא בבנק" אך למעשה דווקא "בבנק" הכסף בפיקדונות נעול ולא נגיש. בעוד שבאפיקי ההשקעה בחברות הביטוח ובתי השקעות הכספים מוגנים ומפוקחים, ניירות הערך רשומים בחשבונות נאמנות נפרדים וייעודיים בבנק של הגוף המנהל את החיסכון.
ניתן למשוך את הכסף בכל עת, ללא קנסות ובלא מגבלות. ובאופן דומה לבנק אפשר לעקוב אחרי הכסף, הביצועים שלו ולהגיש בקשת משיכה מהירה בחזרה לחשבון הבנק.
כך שמהפקדה בבנק נשאר בסוף בעיקר פחות תשואה ובקושי, אם בכלל, פחות סיכון.
מיתוס #2: צריך ידע וזמן כדי לחסוך בצורה חכמה
מה שאולי היה נכון אולי פעם, הרבה פחות רלוונטי היום. דמי הניהול קרסו בשנים האחרונות וירדו לרמה של עשיריות בודדות, שמשקפות בעיקר עלויות תפעול, היצע מסלולי ההשקעה המובנים בפיזור ובהתאמה למגוון יעדי השקעה ורמות סיכון, כולל מנגנוני תפעול קלים, זינק וניתן לגשת אליהם בקלות באמצעות מתכנן פיננסי מקצועי שמלווה את התהליך על כל שלביו.
אותו מתכנן גוזר את העלות שלו מתוך רווחי החברות המנהלות ולא מהלקוחות. המנגנון הזה עלול תיאורטית ליצור ניגוד עניינים בין המתכנן לבין החוסך, אך הבדלי התגמול שלו בין החברות המנהלות ובין מסלולי ההשקעה זניחים ומשתנה חשוב הרבה יותר בתגמול הוא שביעות הרצון של הלקוח, שממנה נגזרת גם תקופת ההיקשרות ביניהם וגם הבסיס להמלצות והגדלת בסיס הלקוחות.
זאת כנראה הסיבה שלמרות החששות הללו 95% מהנשאלים בסקר הסכימו עם האמירה שהיועץ הפיננסי/הפנסיוני שלהם מחפש לעזור להם להשיג את התשואה הגבוהה ביותר על כספם. הוכחה מוחצת לערך העצום ולשביעות הרצון מהמנגנון הקיים ומרמת השירות האישית והגבוהה שניתן לקבל היום.
התשאול בוצע ב 6.2.2025, 300 משיבים בגילאי 30 ומעלה בפאנל אינטרנטי, שאלון למילוי עצמי, טעות הדגימה 5.7% בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד . אין בתוכן משום תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המותאם ללקוח או המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם, ואין בדברים משום הזמנה או הצעה לביצוע פעולות במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם. לעורך הסקירה – ו/או לפרופיט עשוי להיות עניין אישי בנושא. אין באמור להוות התחייבות לתשואה, ואין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להעיד על תשואות שתושגנה בעתיד. המידע המוצג הוא חומר מסייע בלבד, הנשען על אומדנים והערכות החברה שמטבע הדברים, אפשר ויתבררו כחסרים או בלתי מעודכנים וכן עלולות להתגלות סטיות בין ההערכות המובאות במידע לבין התוצאות בפועל. אין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בניירות ערך ו/או בנכסים הפיננסיים או הפנסיוניים המוזכרים בו. אין באמור למצות ו/או להחליף את הוראות ההסדר התחיקתי. אין להעתיק ו/או להפיץ ו/או לשדר ו/או לפרסם את האמור, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת פרופיט. העושה שימוש במידע עושה זאת על אחריותו בלבד.
נכתב ע״י:
אמיר כהנוביץ
כלכלן ראשי, פרופיט
