שוק המניות האמריקאי הספיק בחודש אפריל ליפול, בעיקר לאחר הכרזת טראמפ ב-2 באפריל על "יום השחרור", וגם לזנק בחזרה לרמה גבוהה יותר מזאת של ערב ה-2 באפריל.
ב-2 באפריל טראמפ זיעזע את השווקים כשהכריז על תוכנית מכסים רחבה ודיפרנציאלית על העולם כולו, ובמיקוד חסר פרופורציות על סין.
המכסים על סין הוגדלו ב-34% ל-54%, ב-9 באפריל הועלו פעם נוספות ל-104% ולאחר מכן ל-145%, במה שהעלה חשש שהמטרה היא ניתוק כליל של הסחר בין שתי המדינות. סין הגיבה בהעלאת מכסים על מוצרים אמריקאיים ל-84% ואיימה להעלות חלק מהמכסים גם ל-125%, והטילה הגבלות על יצוא מינרלים נדירים לארה"ב. ממשל טראמפ לא מצמץ וביטל את הפטור ממכס על חבילות קטנות מסין (שעמד עד אז על 800 דולר). עד כה לא התקיימו שיחות רשמיות בין שתי המדינות ושר האוצר האמריקני, סקוט בסן, אף קרר את הציפיות לכאלה כשאמר שעסקת סחר עשויה לקחת לפחות שנתיים. ועדיין, המשקיעים שאבו עידוד מהצהרות וצעדים מקלים בפועל.
בין היתר בלטו הצהרה של טראמפ ב-23 באפריל שהמכסים על סין "ירדו משמעותית, אך לא לאפס" ובהענקת שורה של פטורים הדדיים על מוצרים מסוימים, סין על מוצרים אמריקאיים בהיקף של כ-40 מיליארד דולר וארה"ב על מוצרים סיניים בהיקף של כ-102 מיליארד דולר.
למרות ההתאוששות כאמור בשוק האמריקאי ביתר שווקי העולם העליות היו חדות יותר, ובמיוחד בשוק האירופאי. מתחילת השנה הפערים לטובת השווקים מחוץ לארה"ב דרמטיים עוד יותר, ובמיוחד אם לוקחים בחשבון גם את התחזקות היורו מול הדולר.
נראה שבעיני רבים מלחמת הסחר לא רק שלא תהפוך את ארה"ב ל-"Great Again", אלא תחליש אותה, את מעמדה הגאופוליטי העולמי והכלכלי, לפגוע בדולר ובעקיפין ללחץ לעליות מחירים, שבתורן ידחפו לסביבת ריבית גבוהה, תופעות שיחד עלולות לדחוף את ארה"ב למיתון מיידי וממושך.
לעומת זאת, דווקא ההשפעה על אירופה עשויה להיות באופן פדרוקסלי חיובית באופן יחסי, אם תגרום למדינות אירופה ל"ציפוף שורות", כלומר תחזק את הקשרים הרופפים ביניהן, תוביל אותן לתמיכה משולבת בכלכלה ואגב כך תחזק את מעמדו הגלובאלי של היורו, גם כאלטרנטיבה לדולר.
שילוב החולשה של השוק האמריקאי והדולר, יחד עם איבוד האמון של רבים במדיניות האמריקאית הביאו לעניין גובר בקרב חוסכים בהסטת השקעות מארה"ב לאירופה וליורו. בעיני מדובר בשאלה שהחוסך הטיפוסי לא צריך לשאול את עצמו, שכן כספיו מנוהלים. אלה סוג ההחלטות שעבורן משלמים דמי ניהול.
דילמות כאלה, של פיזור גיאוגרפי, הן בדיוק מהסוג שעולה לדיון גם בוועדות ההשקעה של הגופים המוסדיים (אלה שמנהלים את כספי הציבור בפנסיות, בהשתלמות…). כיום הם נמצאים בהטיה כמעט מוחצת לשוק ההון האמריקאי, של 70% לפחות, בעוד משקלה של ארה"ב בכלכלת העולם הוא בסה"כ כ-24%. אז האם סביר שבקרוב נתחיל לראות את מנהלי ההשקעות מתחילים מהלכים משמעותיים להוצאת כסף מארה"ב? לא! אם כך אולי לא ניתן לסמוך על איכות ניהול ההשקעות בישראל והחוסך החכם צריך להיות מעורב יותר בהחלטות אסטרטגיות? ממש לא!
כדי להבין למה מנהלי ההשקעות לא יבצעו הסטות משמעותיות מארה"ב צריך קודם כל להבין למה מלכתחילה הם בחשיפה גבוהה כל כך לשוק המניות האמריקאי והתשובה היא משקל שוק המניות האמריקאי מתוך שוק המניות הגלובאלי, שגבוה מאד ועומד על כ-70%.
הפער הזה בין גודל הכלכלה האמריקאית לגודל השוק האמריקאי ביחס לעולם קשור בעיקר לכך שבמדינות רבות שיעור החברות הסחירות נמוך יותר, אך בעיקר לכך שחברות גלובאליות רבות מעדיפות להירשם למסחר בארה"ב, לפעמים במקום ולפעמים בנוסף לרישום במדינת המקור. למשל בארה"ב רשומות למסחר ענקיות סיניות מוכרות כמו אליבאבא, JD.com (האמזון של סין), Baidu (הגוגל של סין),Li Auto (הטסלה של סין) ובאופן דומה גם חברות אירופאיות כמו חברת האנרגיה הבריטית-הולנדית Shell plc, חברת האנרגיה הבריטית BP, הבנק הבריטי HSBC, חברת המזון השוויצרית נסטלה ועוד. כולן כאמור רשומות למסחר בארה"ב אף שאינן חברות אמריקאיות.
הבחירה של חברות גלובאליות להירשם למסחר בארה"ב נובעת ממספר סיבות, בניהן סחירות גבוהה יותר, הקלות מסוימות במיסוי, מערכת משפט יעילה, עקבית וברורה, רגולציה מקלה ובמיוחד ידידותית לחברות טכנולוגיה.
כפועל יוצא סקטור הטכנולוגיה בארה"ב גדול בצורה חסרת פרופורציות למשקלו בכלכלה האמריקאית, עד כדי כך שלעיתים נראה שמניות הטכנולוגיה הן חזות הכלכלה האמריקאית כולה, ומסביר ברוב הזמן להסביר מקרים של ביצועי יתר או חסר של השוק האמריקאי ביחס לעולם. הצד השני של המטבע זה שמי שירצה להקטין חשיפה לשוק האמריקאי יגלה שכפועל יוצא קיבל גם החלטה משמעותית בנוגע למשקל סקטור הטכנולוגיה בתיק ההשקעות שלו.
מנהלי ההשקעות בישראל מחפשים ככל הניתן להתחקות אחר תמהיל השקעות כללי שמייצג נאמנה את תמהיל הסקטורים והגיאוגרפיות, מתוך הבנה שקשה עד בלתי אפשרי לנצח את השווקים ומסוכן להתנתק מהם. המקרה של חודש אפריל, שבו למרות הסלמת מלחמת הסחר שוק המניות, שוק האג"ח והדולר האמריקאי חזרו לזנק הם דוגמה קלאסית לכך.
גם אם סולדים מאד מטראמפ ותופסים את המדיניות שלו כשליפה מהמותן ו"בעל הבית השתגע", צריך לקחת בחשבון שהשיגעון או החוכמה עשויים להיות סימטריים. סנונית לכך היא למשל, הרעיון שטראמפ העלה ב-27 באפריל בפוסט ברשת שלו, Truth Social, על כך שתקבולי המכסים יוכלו אולי לממן ביטול מלא של מס ההכנסה עבור הכנסות מתחת ל-$200,000. מדיניות שאומנם לא נראית סבירה, אך אם תיושם עשויה להוביל להשפעה חיובית גדולה על הכלכלה ועל השוק האמריקאי.
כשמתלבטים אם להסיט כסף מארה"ב, צריך גם לקחת בחשבון שהאלטרנטיבה לא בהכרח יותר שפויה. סין היא דיקטטורה לא צפויה, עם כמעט אפס משטר תאגידי, הפרות קניין נרחבות, מערכת משפט לא נגישה ועוד. אירופה אומנם מערבית ומפותחת הרבה יותר אבל עם מערכת מיסים קשוחה מאד, סביבה עסקית מגבילה, בקושי צומחת, דמוגרפיה ובעיות הגירה בעייתיות, ולא פלא שרבים מכנים את עצמם "אירו-סקפטיים", בנוגע לעתידה המשותף.
אירופה פחות ידידותית למשקיעים
וורן באפט אמר פעם שהוא "נזהר מהשקעות באירופה" בגלל בעיות מבניות בשוק העבודה והצמיחה האיטית. ג'יימי דיימון (מנכ"ל ג'יי.פי. מורגן) התבטא על כך ש"בעיות מבניות באירופה מקשות על השקעות ארוכות טווח".
מנכ"לי נוברטיס וסאנופי פרסמו מכתב פתוח בו טענו כי מדיניות המחירים באירופה פוגעת בחדשנות ומרתיעה השקעות, מה שמוביל להעברת השקעות לארצות הברית ולסין.
ג'ים רטקליף, מנכ"ל קבוצת INEOS, הזהיר כי הביורוקרטיה והרגולציה באירופה מרתיעות השקעות תעשייתיות, והביע חרטה על השקעה של 4 מיליארד אירו בבלגיה בשל מכשולים רגולטוריים.
לסיכום, השוק האמריקאי הוא לא חזות הכלכלה האמריקאית אלא חזות החברות שרשומות בו למסחר, שבחלקן הגדול חברות זרות וחברות רב-לאומיות. השוק האמריקאי הוא הדרך היעילה ביותר להיחשף לענף הטכנולוגיה העולמי.
השוק האמריקאי מבטיח תמחור הוגן, זמינות גבוהה ומסחר יעיל, שילוב שמבטיח לשקף למשקיע את ביצועי הכלכלה העולמית בצורה היעילה ביותר, גם במונחי תשואה לסיכון, ובמיוחד למשקיעים לטווח ארוך. מלחמת המכסים של ארה"ב שנויה במחלוקת לגבי מטרותיה והשפעותיה ובכל מקרה כבר מתומחרת, לפחות בחלקה, בשווקים.
כל תזוזה מהתמהיל הקלאסי של הכלכלה העולמית נחשב כלקיחת סיכון וכדרכו של סיכון, גם עלול להתממש.
ישראל: הדיסוננס שבין הפחתת תחזיות הצמיחה לזינוק בבורסה
הבורסה בתל אביב רשמה במהלך חודש אפריל עליות חדות, וזאת על אף עדכון כלפי מטה בתחזיות הצמיחה של ישראל מצד גורמים מרכזיים. קרן המטבע הפחיתה את תחזיתה לשנת 2025 מ-3.5% ל-3.2%, ובנק ישראל מ-4.0% ל-3.5%.
בניגוד להנחות הרווחות, בבנק ישראל הדגישו כי עיקר הפחתת התחזית לא נובעת ישירות מהמכסים האמריקאיים שהוכרזו בתחילת אפריל, אלא מהשפעות עקיפות על ישראל מפגיעה בסחר העולמי כולו, שצפוי לפי בנק ישראל להתכווץ עד סוף 2026 בשיעור מצטבר של כ-4%.
הפער בין החולשה היחסית בתחזיות המאקרו לבין החוזק שמפגינים שוקי ההון נובע במידה רבה מפערי תזמון: בעוד תחזיות המאקרו מעודכנות אחת לרבעון ובאיחור מסוים, שוק ההון מתמחר מידע חדש כמעט בזמן אמת. כך למשל, המשקיעים כבר הפנימו באפריל ריכוך מסוים בטון הכללי סביב מלחמת הסחר, הפתעות חיוביות בפרסום דוחות החברות, והיחלשות בציפיות האינפלציה – אשר תורמות לציפייה להקלה במדיניות המוניטרית.
אכן, ציפיות השוק לאינפלציה ב-12 החודשים הקרובים ירדו במהלך אפריל אל מתחת ל-2.0%, מתחת למרכז יעד בנק ישראל, בעוד שבתחזית הרשמית של הבנק הן עדיין עומדות גבוה ממנו – על 2.5%. באופן פרדוקסלי, אגב, דווקא המכסים החדשים תורמים ככל הנראה לאותה ירידה בציפיות – עקב כאמור השפעתם על קירור הפעילות הכלכלית הגלובלית בכלל והמקומית בפרט, שהתבטאה למשל בירידת מחירי הנפט. מנגד, בציפיות לריבית שוררת ציפייה משותפת להפחתת ריבית כפולה עד הרבעון הראשון של 2026 לרמה של 4.00%.
בהשוואה בינלאומית, הפחתת התחזית בישראל הייתה מתונה יחסית. ממוצע תחזיות הצמיחה במדינות המפותחות ירד מ-1.9% ל-1.4%, ירידה חדה יותר מזו שנרשמה בישראל. זאת ועוד, תחזיות קרן המטבע מצביעות על המשך שיפור במעמדה היחסי של ישראל: התוצר לנפש במונחי דולר נוכחי צפוי להמשיך לעלות בדירוג העולמי – מהמקום ה-20 בשנת 2023 למקום ה-16 בשנת 2026.
על פניו נדמה שההתאוששות המהירה של הכלכלה והשוק בישראל מנותקים מהאתגרים הבטחוניים והפוליטיים, אך מעניין שגם מדדים אלטרנטיביים לרמת שגשוג ואושר שפורסמו בחודש אפריל דירגו את ישראל בצמרת העולמית: במחקר שבוצע בהרווארד וביילור ישראל דורגה במקום השני במדד השגשוג האנושי, ובדו"ח האו"ם למדדי אושר דורגה שמינית.
אף שמדובר במדדים עם מתודולוגיות שונות, המשותף להם הוא במתן חשיבות גדולה לקשרים חברתיים, קהילתיות ותחושת שייכות – ממצאים שעשויים להסביר חוסן כלכלי, למשל באמצעות הפחתת תופעות של בריחת מוחות בפרט או ירידה מהארץ בכלל.
בסיכומו של חודש אפריל המערכה הצבאית התרחבה מחדש, הסוגיות הפוליטיות נמשכו ואם לא די בכך ארה"ב פתח עלינו במלחמת סחר ותחזית הצמיחה הופחתה. ועדיין, כל מדדי ההשוואה הבינלאומיים מדרגים את ישראל בצמרת הועלמית, מתחזיות הצמיחה והתוצר, מדדי השגשוג והאושר ושוק ההון המקומי מסתבר מסכים.
מדדים חודש אפריל
מדד | פברואר | מתחילת 2024 |
|---|---|---|
ת״א 125 | 4.53% | 5.37% |
ת״א 90 | 5.28% | 4.66% |
מדד ת״א נפט וגז | 5.59% | 17.69% |
תל בונד שקלי | 0.80% | 1.16% |
תל בונד 60 | 0.66% | 0.93% |
אג״ח כללי ממשל | 1.23% | 1.51% |
בעולם | ||
S&P500 | 0.76%- | 5.31%- |
Dow Jones | 3.17%- | 4.41%- |
נאסד״ק 100 | 1.52% | 6.86%- |
גרמניה DAX | 1.50% | 13.00% |
מט״ח | ||
דולר – שקל | 3.67%- | 1.45%- |
אירו – דולר | 5.19% | 9.73% |
הסקירה כוללת תחזיות והערכות המהוות מידע צופה פני עתיד, כהגדרת מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, אשר נשענות על נתונים הנמצאים בידי פרופיט למועד זה. התממשותן של תחזיות והערכות אלה אינה בשליטת פרופיט ומטבע הדברים הן עשויות שלא להתממש או להתממש באופן חלקי או שונה מכפי שיתואר בסיקרה. אין בתוכן משום תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המותאם ללקוח או המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם, ואין בדברים משום הזמנה או הצעה לביצוע פעולות במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם. לעורך הסקירה – ו/או לפרופיט עשוי להיות עניין אישי בנושא הסקירה. אין באמור להוות התחייבות לתשואה, ואין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להעיד על תשואות שתושגנה בעתיד. המידע המוצג הוא חומר מסייע בלבד, הנשען על אומדנים והערכות החברה שמטבע הדברים, אפשר ויתבררו כחסרים או בלתי מעודכנים וכן עלולות להתגלות סטיות בין ההערכות המובאות במידע לבין התוצאות בפועל. אין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בניירות ערך ו/או בנכסים הפיננסיים או הפנסיוניים המוזכרים בו.
אין באמור למצות ו/או להחליף את הוראות ההסדר התחיקתי. אין להעתיק ו/או להפיץ ו/או לשדר ו/או לפרסם את האמור, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת פרופיט.
העושה שימוש במידע עושה זאת על אחריותו בלבד.
נכתב ע״י:
אמיר כהנוביץ
כלכלן ראשי, פרופיט
