מייד בתום "מלחמת 12 הימים" (עם איראן) כבר הערכנו אז בסקירה החודשית כי מדובר בהתפתחות דרמטית להפיכתה של ישראל ל"מעצמה אזורית" עם השלכות כלכליות רחבות (סקירה שקיבלה אגב פרסום גם בתקשורת). באותה עת ניתוח כזה היה נשמע מעט יומרני, אך שלוש התפתחויות דרמטיות שהתרחשו בחודש דצמבר מעידות שמהלך כזה אכן מתרחש:

הראשונה, ישראל הכירה בסומלילנד כמדינה ריבונית, הראשונה בעולם לעשות זאת. בצעד הזה ישראל הציבה כנראה רגל אסטרטגית בפתח ים סוף ומיצרי באב אל-מנדב והבהירה למדינות האזור כי היא מסוגלת ומוכנה להגן על נכסים אסטרטגיים קריטיים עבורה הרחק מגבולותיה.

השנייה, התפתחויות שידחפו את סעודיה לידי ישראל. בדצמבר הסוגייה הפלסטינית נדחקה למקום משני בסדר העדיפויות הלאומי בסעודיה, כשריאד נקלעה למאבקים קיומיים על השפעה ובטיחות. בין האירועים בלטו הבטחת נתיבי הסחר בים האדום מול התחדשות איומי הכטב"מים מתימן, המשבר הצבאי החריף מול איחוד האמירויות (שפרץ ב-30 בדצמבר) והדומיננטיות של ישראל בסומלילנד, יחד עם הרדיקליזציה האיסלמיסטית בסוריה. במציאות שבה הממלכה נלחמת על מקומה כמרכז כלכלי עולמי תחת "חזון 2030", ישראל של 2026 היא הדרך לסלילת הביטחון האזורי בדרך לשם. מה שמכשיר את הקרקע להתקרבות עתידית המבוססת על צורך.

התפתחות בולטת שלישית היא פנייה לישראל של בכירים מהמשטר העלאווי לשעבר של אסד (כמו ראש המודיעין הצבאי לשעבר כמאל אל-חסן) בבקשת חסות והגנה, זאת לצד פניה קודמת של הקהילה הדרוזית בסוריה להקמת "אוטונומיית הר הבשן" בחסות ישראלית, מה שמעיד על שינוי עומק במעמדה ותפקידה של ישראל במזרח התיכון. ישראל כבר פחות נתפסת כ"אויב הציוני" שיש להשמיד, אלא ככוח המייצב היחיד במזרח התיכון שיכול למנוע טבח במיעוטים.

גם המשטר בביירות, הנאבק על הישרדות כלכלית, מבין שהדרך לשיקום ומשילות עוברת דרך הפסקת אש קבועה והכרה דה-פקטו בעליונות הישראלית, ונראה שגם הוא בתהליך של הכשרת דעת הקהל בלבנון. לסיכום, משטרים וקבוצות אתניות מבינים שעתידם האזורי תלוי בעיקר בירושלים ולא בטהראן המוחלשת, מוסקבה המרוחקת או טורקיה המגמגמת.

ההשפעות הכלכליות

להתבססות ישראל כמעצמה אזורית השפעות כלכליות רבות, כשאחת מהבולטות היא ככל הנראה ההימור של יוון וקפריסין על ישראל. בדצמבר התקיימו מפגשי פסגה באתונה וניקוסיה שבהם הועבר המסר המשותף שישראל היא העוגן הצבאי שמגן על מרחב האנרגיה בים התיכון, מה שהוביל בין היתר לחידוש השיחות על הקמת צינור הגז EastMed, לחיבור מאגרי הגז של ישראל וקפריסין לאירופה דרך יוון.

גם להכרה בסומלילנד עשויות להיות השפעות כלכליות רבות, ובמיוחד אם ישראל תקבל גישה צבאית למייצרי Bab El-Mandeb. שליטה כזאת תאפשר להפחית את פרמיית הסיכון על הייבוא מהמזרח, במה שמוערך בהיקף של לפחות 5% במחירי המוצרים המיובאים, כדוגמת רכבים, לצרכן והתעשייה הישראלית. בהסדר כזה ישראל גם תקבל גישה טובה יותר לשער הכניסה החדש לאפריקה, כשעיר הנמל 'ברברה' בסומלילנד נמצאת בתהליך פיתוח כ-Hub אזורי ממדינות המפרץ לאפריקה, בין היתר באמצעות השקעות ענק של חברת DP World האמירתית בנמל שלה (מעל 440 מיליון דולר).

הקמת Hub כזה מערבת חברות בינלאומיות רבות וככל שחברות ישראליות יקבלו עדיפויות מסחריות והקלות רגולטוריות, כמו למשל בנושאי הקמת תשתיות מים, מימון, הקמת מערכות לניטור גבולות, מערכות נמל, הגנה בכלל וסייבר בפרט, הן יוכלו לגזור רווחים חריגים.

כניסת חברות ישראליות למסדרון תשתיות שכזה יהפוך אותן לרלוונטיות גם לחלקים הפנימיים יותר שלו, ובעיקר באתיופיה. פן נוסף לנקודה הזאת, הוא התחרות לטורקיה, שכן טורקיה הימרה על סומליה, כולל השקעות ענק בחיפושי נפט במדינה ובניית בסיס חלל. השקעות ישראליות או תמיכה ישראלית עשויות לייצר אלטרנטיבה למשקיעים גלובאליים, ולהסיט השקעות מסומליה לסומלילנד, מה שעשוי להפוך את המיזמים התורכיים לפחות כלכליים.

התמורה השלישית עשויה להיות הגדולה ביותר, אך גם הרחוקה ביותר, היא התכנית השאפתנית של ארה"ב להקים מסדרון לחיבור אסיה אל מערב (IMEC) , מהודו, למדינות המפרץ, דרך ירדן, לישראל ולים התיכון. סומלילנד אומנם אינה חלק רשמי מהמסדרון, אבל היא עשויה לספק את מה שפרוייקט הזה צריך – שכבת ביטחון למקטע הימי. כל שיפור מודיעיני, אופרטיבי ואפילו תדמיתי עשוי לקדם את היתכנות ההשקעה. במקרה כזה עולה גם החשיבות של ישראל בתוך הפרוייקט, שכן היא לא רק מקטע טכני במסדרון אלא כמי שחשובה לאבטחת שרשרת האספקה שלו, מה שגם יגדיל את המעורבות והיכולת של חברות ישראליות לזכות במכרזים לאבטחת חלקים נוספים משרשרת האספקה.

לסיכום, הרווח הישראלי מהפיכתה למעצמה אזורית לא יגיע ממכירת מוצרים לסומלילנדים כשם קוד, אלא מהיכולת לשלוט בנתיב הסחר שדרכו עוברים מוצרים בשווי מיליארדי דולרים, מחוזים ממשלתיים לשיקום תשתיות, קביעת כללי המשחק במזרח התיכון והסכמים כלכליים מול אירופה. כמובן שככל שישראל דומיננטית יותר כך היא גם מזמינה לעצמה אויבים, כמו אולי הסלמה מול תורכיה וסין, כי דיפלומטיה זה משחק מורכב.

במבט קדימה ל-2026 תחזיות הצמיחה לישראל נראות גבוהות מאד, כשארגון ה-OECD למשל צופה צמיחה של 4.9%, זאת בזמן שבעולם קצב הצמיחה צפוי להתקרר משמעותית ל-2.9%. החששות הגדולים לגבי כלכלת ישראל נראה שנוגעים בעיקר להתקררות שוק הנדל"ן למגורים, המלווה בהיצף דירות חדשות מצד אחד ודמוגרפיה נחלשת מצד שני (על רקע זינוק בהגירה השלילית). התקוות הן שהפחתת ריבית משמעותית יותר של בנק ישראל תצליח לרסן חלק מההשפעות השליליות הללו, אבל בינתיים נראה שבנק ישראל מעדיף להימנע מכך. עוד ב-2026 תהיה שנת בחירות בישראל, שבצידה עשויות להיות השפעות משמעותיות על תנועת הכסף אל ומחוץ לישראל.

בעולם – המיתון יבוטל לאלתר

בעיני רבים הסיכון המרכזי ל-2026 הוא התפוצצות "בועת AI". חשש שכזכור עלה גם לקראת 2025 וגם לקראת 2024… האמת שבתחילת 2025 אפילו היה נראה לרגעים שהסיכון הזה מתממש, כשבינואר חברת סטארט-אפ סינית בשם דיפסיק הדהימה את העולם עם מודל AI עוצמתי בעלות מזערית. זה כזכור הוביל לנפילה היסטורית של מניית אינבידיה, בכמעט 600 מיליארד דולר ביום אחד, מחשש שהביקוש לחומרה ייפול. בפועל הביקוש לחומרה ולתשתיות AI ב-2025 רק הלך וגבר ושוקי ההון חזרו לזנק.

דווקא החששות מפיצוץ בועת AI הם במובן מסוים אינדיקציה חיובית לקראת 2026, כיוון מעצם היותם חששות הם משהו שמפחית מהסיכוי שבועה אכן התפתחה. אינדיקציה נוספת לכך שהסיכוי לבועה נמוך היא הסלקטיביות והבררנות של משקיעים בבחירת מניות (מה שבא לידי ביטוי בשונות בניהן). עם זאת, תת קטגוריה אחת בענף הטכנולוגיה כן בולטת לרעה – המיחשוב הקוואנטי. בתת סקטור הזה הטכנולוגיה פחות ברורה, פחות בשלה ועדיין לא מציעה שום רמז לרווחיות, שם התמחור נשען בצורה רחבה הרבה יותר על ספקולטיביות, אולי גם ניסיונות של משקיעים שפספסו את תחילת מהפכת המטבעות הקריפטוגרפים וה-AI להצליח ב"דבר הבא" בכל מחיר, תרתי משמע.

ועדיין, גם אם כל הטכנולוגיות הללו כן יתממשו ואף מעבר עדיין צריך לזכור ששיבושים במודלים עסקיים נגרמים לעיתים מכיוונים שלאו דווקא קשורים לליבת הטכנולוגיה. לדוגמה ב-2022 וול-סטריט נפלה מהעלאות ריבית מהירות, ב-2025 דיפסיק הסינית שיבשה כאמור את המודלים הכלכליים ועוד. עם הפנים ל-2026, סיכונים חיצוניים הם אולי ההסלמה בין סין לטאיוואן, שעלולה להוביל למחסור עולמי בשבבים.

אל מול החששות מתמחור ענף הטכנולוגיה עומדות גם תיאוריות אופטימיות, כמו זאת שטוענת כי לא נכון להתייחס למניות ה-AI באבחנה המסורתית של "סקטור טכנולוגיה", אלא ככוח מאקרו כלכלי חדש. לשיטתם ה-AI הוא מעבר למודל עסקי, הוא שינוי חוקי הכלכלה כפי שאנחנו מכירים אותה.

דוגמא אחת היא עולם עם צמיחה מהירה, הנתמך בהשקעות והתייעלות AI, אבל גם עם עליה באבטלה ושוק נדל"ן מתקרר. ואכן, תחזיות המיינסטרים הן שהוצאות ההון על AI  לבדן יתרמו לצמיחה האמריקאית ב-2026 פי שלושה מהממוצע ההיסטורי של השקעות בכלל, ועם צורך בפחות עובדים. או במילים אחרות: "גבירותי ורבותי, המיתון בוטל אתם מפוטרים!"

תרחיש כזה יעלה גם שאלות לגבי המדיניות המוניטרית היעילה, שכן בעולם כזה (של השקעות גדולות) מחיר הכסף הריאלי יהיה גבוה, תנאי שיקשה על בנקים מרכזיים להוריד ריבית, גם בסביבה של אבטלה עולה.

הסינדול של הבנקים המרכזיים עשוי לדחוף את הלחץ הציבורי לממשלות. חלקן יתפתו לתמוך בכלכלה באמצעות הגדלת ההוצאה הציבורית וחלקן באמצעות הקלה בנטל המס. כבר כעת, עם הפנים ל-2026, כלכלני הבנקים הגדולים בעולם מעריכים שממשל טראמפ יבחר בהפחתות מיסים רחבה, מדיניות שבהחלט יכולה להתבטא כמנוע צמיחה מחודש לשוקי המניות.

עוד זווית מעניינת לשינוי הפרדיגמות היא השיטה שבה המשקיעים מקבלים את החלטות ההשקעה שלהם, כש-2025 תיזכר כנראה לשנה שבה המלפפון קם על הגנן, כשהבינה המלאכותית הפכה לכלי בסיסי לקבלת החלטות השקעה, מה שמעלה לצידו גם שאלות פילוסופיות לגבי הסתמכות על AI בבחירת השקעות ב-AI.

בתחילת 2025, לצד החששות מתמחור ה-AI, נביאי הזעם חששו כזכור גם ממדיניות המכסים של טראמפ, שהכריז באפריל על "יום השחרור" – העלאת המכסים הגדולה ביותר מאז שנות ה-30. למרות החששות מאינפלציה ומיתון שוקי ההון חזרו לעליות, במיוחד לאחר שהסכמי סחר חדשים נחתמו. נביאי הזעם גם האמינו שה"ביטקויין" יציל אותם מכל אותן סכנות שתוארו לעיל אבל דווקא הוא זה שהסב להם בדיעבד את הנזק הגדול ביותר, כשרשם הפסד שנתי של 6.9% (במונחי דולר כמובן) לאחר שגם איבד עניין מסוים מצד "דור הטיק-טוק".

עוד בלטה ב- 2025 המשך התקררות שוק הנדל"ן למגורים בעולם, על רקע סביבת הריבית הגבוהה, אך עם תחילת הפחתות הריבית והצפיות להמשכן המשקיעים בנדל"ן כבר צופים ששנת 2026 תסמן שינוי כיוון וחזרה לעליה (בשונה אגב מהציפיות בישראל), זאת על רקע מגמת הפחתות הריבית, כשבגוש היורו היא ירדה ב-2025 עד ל-2.00% ובארה"ב ל-3.75%. בהקשר הזה תופעה מעניינת בשוק הנדל"ן בעולם ב-2025 הייתה יציאה של דיירים (ובעקבותיהם משקיעים) ממרכזי ערים יקרות כמו ניו-יורק, לונדון ותל אביב לעבר ערים משניות וזולות יותר.

כאן בעצם טמון אולי סיכון ל-2026, אם אותו מהלך הפחתות ריבית שרבים מצפים שיימשך יאט, ייעצר, או אפילו יתהפך בחזרה לעליה. גורם שיכול להוביל לכך היא בעיקר האינפלציה, כשהמשיכה להיות דביקה ב-2025 (בארה"ב סביב 3% בזמן שהיעד עומד כזכור על 2.0%).

בגזרה הגאו-פוליטית, הזכרנו את סין וטאיוואן (בהקשר של סיכון לסקטור הטכנולוגיה), אך אירוע כזה, כמו גם אירועים גיאו-פוליטיים אחרים בעולם, כמו רוסיה והמערב, טורקיה ושכנותיה, איראן וישראל…, עשויים להוביל להשפעות כלכליות. אגב, לאו דווקא שליליות, כשבעיני קובעי המדיניות בוושינגטון התוכנית היא שאיראן, רוסיה וונצואלה יקרסו ב-2026 אל תוך ידיה ויהפכו לבנות בריתה.

מורכבות התרחישים מלמדת שהדרך הבטוחה והבריאה להיכנס ל-2026 היא בתיק השקעות יעיל, שמצד אחד כן ממשיך לכלול נדל"ן, טכנולוגיה, ואת כל הענפים עם פוטנציאל הצמיחה, אך גם שכבת הגנה בדמות נכסים עם מתאמים הפוכים אליהם. תיק כזה אומנם יציע תוחלת תשואה מעט נמוכה יותר לאורך זמן, אך יבטיח יציבות ושימור ההון במקרה שבו ה"זאב" באמת יגיע.

הסקירה כוללת תחזיות והערכות המהוות מידע צופה פני עתיד, כהגדרת מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, אשר נשענות על נתונים הנמצאים בידי פרופיט למועד זה. התממשותן של תחזיות והערכות אלה אינה בשליטת פרופיט ומטבע הדברים הן עשויות שלא להתממש או להתממש באופן חלקי או שונה מכפי שיתואר בסיקרה. אין בתוכן משום תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המותאם ללקוח או המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם, ואין בדברים משום הזמנה או הצעה לביצוע פעולות במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם. לעורך הסקירה – ו/או לפרופיט עשוי להיות עניין אישי בנושא הסקירה. אין באמור להוות התחייבות לתשואה, ואין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להעיד על תשואות שתושגנה בעתיד. המידע המוצג הוא חומר מסייע בלבד, הנשען על אומדנים והערכות החברה שמטבע הדברים, אפשר ויתבררו כחסרים או בלתי מעודכנים וכן עלולות להתגלות סטיות בין ההערכות המובאות במידע לבין התוצאות בפועל. אין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בניירות ערך ו/או בנכסים הפיננסיים או הפנסיוניים המוזכרים בו.
אין באמור למצות ו/או להחליף את הוראות ההסדר התחיקתי. אין להעתיק ו/או להפיץ ו/או לשדר ו/או לפרסם את האמור, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת פרופיט.

העושה שימוש במידע עושה זאת על אחריותו בלבד.

הפוסט סקירה חודשית דצמבר 2025 – ישראל סיכמה את אחת השנים המטורפות בהיסטוריה שלה הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

בינתיים, חברות הטכנולוגיה ממשיכות לבנות תשתיות ענן חדשות, מעבדי GPU ומודלים של AI, משוכנעות, ואולי בצדק, שלכולם יהיה ביקוש, גם אם בינתיים הצרכן הסופי מוכן לשלם רק על חלק קטן. מי שמממן בינתיים את הפער הם בעיקר משקיעים, דרך קניית מדדים, קרנות פנסיה, או קנייה ישירה של מניות ואגרות חוב. מממן שני הן מדינות, דרך מענקים, קרנות ריבוניות ותכניות עידוד, שנאבקות על השפעה עולמית, והשלישי החברות בינן לבין עצמן, כולל סטארטאפים קטנים שמייחלים שענקיות הטכנולוגיה יקנו אותם.

דווקא המעגל הסגור של חברות טכנולוגיה שרוכשות אחת מהשנייה שירותים ומוצרים הטריד בחודשים האחרונים את המשקיעים, מחשש שהוא מייצר בעיקר אשליה של ביקוש הולך וגדל. אך המנגנון המעגלי הזה, של רכישות והשקעות הדדיות, אינו בהכרח סימן לבועה, אלא דפוס טבעי יחסית שמאפיין ענפים רבים בצמיחה. אם נישאר באנלוגיה לבנייה, אז התרחבות של חברת ריצוף בניה לדוגמה תגרור אחריה באופן טבעי ביקוש לבניה, כולל תשלומים לקבלנים אדריכלים ויזמים, שהם בעצם גם לקוחותיה, וכך ההתרחבות שלהם תגרור גם היא פעילות סיבובית אצל עמיתיה בענף. ההבדל הוא אולי שבטכנולוגיה המעגל סגור יותר ולכן אולי גם רגיש יותר לזעזוע, אם יקרה.

למרות שבעיני רבים הסיכון הגדול הוא כאמור אותו מנגנון סיבובי, בחודש נובמבר גילינו דאגה דווקא מכיוון אחר: "עייפות מנרטיב". המשקיעים כבר התישו את הנרטיב של "כל מי שנוגע ב-AI צריך לעלות", ונראה שעוברים ל"שלב ההבחנה". מספר חברות טכנולוגיה זינקו, אחת מהן למשל הייתה אלפא-בית לאחר שהציגה את מודל ג'ימיני 3 המתקדם, וברודקום. מנגד בלטו בירידות חדות מניות של חברות כמו פלנטיר ואורוקל, כשהמשקיעים גילו שהשנייה שורפת את המזומנים שלהם על מרכזי נתונים בקצב של פי ארבע יותר מאשר בשנה הקודמת (27 מיליארד דולר). אומנם השקעות ענק בענן אינן ייחודיות לאורוקל, אך ההיקף שלה נתפס כסימן לכך שהיא מנסה לסגור פערים מול המובילות בתחום, יותר מאשר להוביל אותו. להמחשה: בעוד AWS (אמזון) מוציאה על תשתית כ-27%-50% מהכנסותיה, אורקל מוציאה בין 100% ל-208% – כלומר, יותר ממה שהיא מרוויחה. זה לא סימן לצמיחה בריאה, אלא למירוץ נואש להדביק פער.
כלומר, החשדנות הגוברת של המשקיעים היא לא לגבי כדאיות גודל תשתית ה- AI הרצוי, אלא לגבי תפקידי החברות הפועלות בתחום, מי מצדיקה את ההוצאה עליה ומי לא. המעבר הזה לשלב ההבחנה אולי יהיה כואב, אבל הבשורות הטובות הן שהוא בריא ומוריד מהסיכון להתנפחות מוגזמת דרך מעגל ההוצאות ההדדי של הביג-טק.

הפיצול בין ביצועי החברות הותיר את שוק המניות האמריקאי לדשדש בנובמבר, ה-S&P500 נותר כמעט ללא שינוי (0.1%) ומדד הנאסד"ק, שמשקף בעיקר חברות טכנולוגיה, אף ירד ב-1.5%. הירידה הזאת בולטת יותר לאור הפחתת הריבית של הפד, ב-29 באוקטובר, שנחשבת ככוח תומך לשוק, ובמיוחד למניות הטכנולוגיה הרגישות לריבית, וגם בהתחשב בציפיות להפחתת ריבית נוספת בהחלטת הריבית הבאה ב-10 בדצמבר (ל-3.75%).
אך למרות אינפלציה, שעדיין גבוהה מהיעד של הפד (הנתונים הרשמיים לא ברורים בגלל השבתת הממשל), ההחלטה של הפד להפחית את הריבית באוקטובר הייתה פשוטה יחסית, על רקע שוק עבודה מאט. לעומת זאת, בנובמבר התמונה השתנתה עם שיפור בנתוני שוק העבודה (ירידה מחודשת בתביעות השבועיות לדמי אבטלה), מה שעל פניו יקשה על הפחתת ריבית נוספת בדצמבר. אלא שלרשות הפד יעמוד כעת נתון חלש מאד של מדד סנטימנט הצרכנים האמריקאים שפורסם בנובמבר, שאולי פחות משמעותי מנתוני התעסוקה לתיאור מצב הכלכלה, אך חשוב מהם בחיזוי העתיד, בהיותו מדד 'מקדים'. להמחשה, עוד לפני שעובדים מפוטרים מתקיים לרוב שלב שבו הם מתחילים לדווח על חוסר יציבות תעסוקתית, ירידה בציפיות השכר ועד לירידה בכוונות צריכה.
בנוסף, בין תחילת אוקטובר לאמצע נובמבר התרחשה כאמור השבתת הממשל האמריקאי, מה שדי מבטיח שהנתונים הקרובים יתקשו להיות חזקים, ולא יכשילו החלטה על הפחתת ריבית גם בדצמבר.

לכן, נכון לכתיבת שורות אלה נראה שלפד יש אור ירוק להמשיך במסלול ההפחתה, אבל לא בטוח שאלה יספיקו כדי לתמוך בשוק המניות אם שלב ההבחנה בענף הטכנולוגיה יתרחב. במקרה כזה סביר להניח שהפד יידחק להעמיק עוד את הפחתות הריבית, דינאמיקה שעשויה לתמוך יותר בשוק האג"ח ובמובן הזה להפוך אותו שוב לכלי גידור יעיל לשוק המניות, שונה אגב מהתנהגותו במשבר המניות של 2022.

אם נודה על האמת, על בנק ישראל אין הרבה לחץ להפחית ריבית – בינתיים

סוף סוף, אחרי המתנה של כמעט שנתיים זכינו לראות את בנק ישראל מפחית בנובמבר את הריבית, מ-4.50% ל-4.25%, לראשונה מאז ההפחתה הבודדת שביצע בינואר 2024. ההפחתה הפעם הציתה תקוות שזו תהיה תחילתו של מחזור הפחתות משמעותי.
כידוע, הפחתה כזאת תקל על החברות ועל משקי הבית ואגב כך גם תתמוך בשוק ההון. על פניו נראה שהיסודות הכלליים תומכים בכך: האינפלציה התבססה בתוך גבולות היעד (באוקטובר 2.5%), שוק הנדל"ן חלש (עם עודף מלאיים וירידות מחירים שנמשכות כבר 7 חודשים), צמיחה מדשדשת (כבר שנתיים), השקל המזנק והמשך הפחתות הריבית בארה"ב. אך הסתכלות כנה יותר מראה שמפת השיקולים הרבה יותר מאוזנת ולא ממש מוטה לכיוון הפחתות (בינתיים):
כאמור, האינפלציה 12 חודשים לאחור ירדה ל– 2.5%, אך היא עדיין גבוהה ממרכז היעד (שעומד על 2.00%). אומנם ציפיות האינפלציה קדימה ממשיכות לתמחר התקררות ואף ירידה אל מתחת למרכז היעד (לשנה 1.70%), אך בנק ישראל כבר למוד אכזבות ולא נראה שימהר להישען עליהן, במיוחד לאור הערכת הנגיד כי "אי הוודאות גבוהה".

גם סביבת הצמיחה משקפת תמונה מעורבת: 2025 צפויה להסתכם בצמיחה איטית של 2.5% בלבד, נמוך מקצב הצמיחה הפוטנציאלי, אך נתון הקצה, של הצמיחה ברבעון השלישי גבוה, עם קצב שנתי של 12.4%, ועם ציפיות לצמיחה של כ-5.0% ב-2026. גם השקל, שהתחזק כאמור בחדות, עדיין לא מראה סימנים שהוא בהכרח גבוה משיווי משקל הוגן, כשהוא עדיין נמוך ביחס לעליות שנרשמו במניות הטכנולוגיה (להן הוא מתואם), וגם לנוכח האיתנות של היצוא ושוק העבודה. בכלל, שוק העבודה ממשיך להיות חזק, כשבאוקטובר שיעור האבטלה חזר לרדת, מרמה של 2.9% ל-2.7% (בגילאי העבודה), סביבת שפל כל הזמנים, וכמוהו, גם שיעור המשרות הפנויות במגמת עליה, המלמדת על רמה גבוהה של כ-4.53% מהמשרות במשק שלא מאוישות. כלומר מהרבה בחינות הריבית לא נראית גבוהה מדי ביחס להיקף הפעילות הער במשק.

בשורה התחתונה, הלחץ על הריבית נראה די מאוזן, מה שמתאים למסר של הנגיד ירון, כי לא ממש ניתן לספק תחזית למתווה ריבית ברור וההחלטות יקבעו בהתאם להתפתחות נתוני הקצה (Data Independent). אנו, כמו מחלקת המחקר של הבנק, נוטים להעריך שגורמי הסיכון / סיכוי מוטים ברובם כלפי מטה. להערכתנו מי שיתמוך במתווה הפחתות ריבית אגרסיבי יותר מהמגולם הוא הדשדוש הנמשך בשוק הנדל"ן למגורים, שצפוי להערכתנו להחמיר בשנים 2026-7, לאור הזינוק הצפוי בסיומי הבניה במקביל להתקררות בצד הביקוש (על רקע זינוק בהיקף ההגירה השלילית). חולשה כזאת בשוק הנדל"ן עשויה לדחוף להפחתת ריבית במספר תמסורות, למשל דרך קירור האינפלציה (דרך מחירי השכירות), דרך האטת הפעילות במשק, ועד לפגיעה בבנקים, דרך ירידה בביקוש למשכנתאות. גורם סיכון בולט נוסף לפעילות במשק הוא סקטור הטכנולוגיה, כשמגמת העליות שלו התחילה לאחרונה להראות הססנות, ומשקלו הגדול בכלכלה הישראלית.

האם בנק ישראל בניגוד עניינים עם הציבור?

אם נניח שאכן התפתחו במשק תנאים ניטרליים מבחינת הריבית, כאלה שיכולים להצדיק גם המתנה וגם הפחתת ריבית, נשאלת השאלה האם במצב כזה בנק ישראל יעדיף את טובת הציבור והממשלה, שמשוועים לסביבת ריבית נמוכה יותר, או את טובת הבנקים, בשל תפקידו גם כמפקח על הבנקים, שמעדיפים סביבת ריבית יציבה וגבוהה יחסית? רק נבהיר קודם שהפחתת ריבית כן תומכת בחלק ממודל הרווח הבנקאי, כמו בהקלה על שיעור החייבים המתקשים לעמוד בהחזרי החוב, ודרך הגדלת היקפי האשראי במשק, אך שני אלה לרוב משמעותיים פחות לרווחיות הבנקים (ומתוך כך ליציבותם) ביחס להשפעה השלילית של ריבית יורדת ונמוכה. לרוב ריבית נמוכה שוחקת ביכולת של הבנקים לגזור מרווחי אשראי גבוהים, ויותר מזה תפגע בערך שהם משיגים מכספי הלקוחות בעו"ש (עליהם הם לא משלמים ריבית).
כדי למנוע ניגודי עניינים מהסוג הזה בעת קביעת ריבית המחוקק הפריד בין המפקח על הבנקים, שפועל תחת מסגרת רגולטורית עצמאית, לבין הוועדה המוניטרית, שהיא גוף מנדטורי נפרד המורכב מחברים חיצוניים שאינם קשורים לפיקוח. הנגיד הוא הגורם המשותף היחיד לשני העולמות האלה, ולמרות שהוא מחויב רק למנדט האינפלציה, הוא בסופו של דבר יושב בראש הפיקוח על הבנקים ומתמודד באופן שוטף עם סיכוני המערכת, מה שעלול להשפיע על שיקול הדעת המוניטרי שלו, גם אם בתת-מודע.

ועדיין עולה החשש שבתנאים ניטרליים בנק ישראל כארגון כן ייטה את מערכת השיקולים "עוד קצת" לטובת יציבות לבנקים, כלומר לעיכוב בהפחתת ריבית. החשש הזה הוביל למחקרים בינלאומיים רבים בנושא שלא מצאו עדויות חד משמעיות להבדלים בין החלטות שקיבלו בנקים מרכזיים שמחזיקים גם באחריות הפיקוח על הבנקים לבין אלה שקיבלו בנקים עם מנדט לשמירה על יציבות מחירים בלבד.

הסקירה כוללת תחזיות והערכות המהוות מידע צופה פני עתיד, כהגדרת מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, אשר נשענות על נתונים הנמצאים בידי פרופיט למועד זה. התממשותן של תחזיות והערכות אלה אינה בשליטת פרופיט ומטבע הדברים הן עשויות שלא להתממש או להתממש באופן חלקי או שונה מכפי שיתואר בסיקרה. אין בתוכן משום תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המותאם ללקוח או המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם, ואין בדברים משום הזמנה או הצעה לביצוע פעולות במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם. לעורך הסקירה – ו/או לפרופיט עשוי להיות עניין אישי בנושא הסקירה. אין באמור להוות התחייבות לתשואה, ואין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להעיד על תשואות שתושגנה בעתיד. המידע המוצג הוא חומר מסייע בלבד, הנשען על אומדנים והערכות החברה שמטבע הדברים, אפשר ויתבררו כחסרים או בלתי מעודכנים וכן עלולות להתגלות סטיות בין ההערכות המובאות במידע לבין התוצאות בפועל. אין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בניירות ערך ו/או בנכסים הפיננסיים או הפנסיוניים המוזכרים בו.
אין באמור למצות ו/או להחליף את הוראות ההסדר התחיקתי. אין להעתיק ו/או להפיץ ו/או לשדר ו/או לפרסם את האמור, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת פרופיט.

העושה שימוש במידע עושה זאת על אחריותו בלבד.

הפוסט סקירה חודשית נובמבר 2025 – עייפות מנרטיב ה-AI מתחלפת בשלב ההבחנה הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

מעבר לכתבה >

הפוסט החוב זינק, איך הסיכון של ישראל ירד כמעט לרמתו טרום המלחמה? – גלובס הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

מאידך, המשקיעים היו מוכנים לספוג את השבתת הממשל הפדרלי בתחילת אוקטובר (שאגב פגעה גם בפרסום נתוני המאקרו השוטפים) ואת נתון האינפלציה לחודש ספטמבר, שהתבררה כ"דביקה" עם המשך עליה שנתית של 3.0%. אומנם הבנק הפדרלי הפחית בסוף החודש את הריבית, מ-4.25% ל-4.00%, ועל פניו היה יכול להסביר את המגמה החיובית בשוק, אך מדובר היה על החלטה צפויה והמשקיעים דווקא התאכזבו מכוונות הפד להמתין עם הפחתות ריבית נוספות. המשקיעים המשיכו להיות אדישים יחסית גם להסלמת מלחמת הסחר עם סין, ולאינדיקציות משוק העבודה האמריקאי כשסקר המשרות החדשות של ADP אכזב כשתיאר ירידה של 32 אלף משרות בספטמבר (ולאחר מכן באוקטובר עליה מתונה של 55 אלף משרות בלבד). באופן פרטני בלטה אדישות גם לדיווח של חברת אמזון על סבב פיטורים ענק של 14 אלף עובדים.

הצד השני של המטבע – תלות עצומה של השווקים ב-AI CapEx ההתמקדות חסרת התקדים של שוק ההון ב-AI CapEx כאינדיקטור מאקרו מוביל, כפי שהודגמה באירועי אוקטובר 2025, יוצרת גם סיכונים מערכתיים שחשוב לשים לב אליהם. אחד מהם הוא סיכון הריכוזיות, שכן ה-AI CapEx הוא אינדיקטור מרוכז שנשלט באופן כמעט מוחלט על ידי 4-5 חברות בלבד, והרקע שלו מאד תנודתי, ובמיוחד לעומת נתוני המאקרו הקלאסיים (אינפלציה, תעסוקה…), שנהנים מבסיס נתונים היסטורי ארוך ויציבות יחסית. כלומר, אם בעבר התייחסו לסיכון הריכוזיות של 7 החברות ה"מופלאות" בשל משקלן הגבוה, יתכן והסיכון גלש לסיכון מאקרו מערכתי, גם מעבר למשקלן היחסי. סיכון בולט נוסף הוא שאותן השקעות ב-AI מתבססות על הנחות רווחיות עתידית שטרם הוכחו במלואן ועולה השאלה מה יקרה אם יאכזבו. אכזבה עלולה להיווצר לא רק מחוסר בשלות של הטכנולוגיה או מחולשה בביקוש אליה, אלא גם מקשיים של העולם האמיתי.
קשיים של העולם האמיתי הם למשל צווארי בקבוק בשרשרת אספקת האנרגיה או האספקה התעשייתית, כלומר שהמשקיעים ייגלו שלא ניתן להקים תחנות כוח או לייצר שנאים וציוד קירור באותו הקצב של התפתחות או הביקוש לטכנולוגיה.

אבל זה לא רק אלה, חשש נוסף הוא שיתברר שחלק גדול מאותן השקעות ותנועות כספים הוא הוצאה מעגלית, או במילים אחרות "קלוריות ריקות". כלומר כסף שמסתובב בתוך מערכת סגורה של סקטור הטכנולוגיה ויוצר בעיקר אשליה של פעילות וצמיחה. נדגים זאת עם ההוצאות האדירות של מיקרוסופט – היא רוכשת מאינבידיה שבבי AI במיליארדים. אינבידיה מצידה רוכשת מאמזון שירותי ענן לצורך מחקר ופיתוח של השבבים הללו. נוצרת לולאה של הוצאות CapEx גבוהות בין חברות הטכנולוגיה, שמצידן יוצרות רושם של צמיחה מהירה ומעודדות עוד הזרמות הון בתנאים טובים לחברות האלה, ואלה שוב משתמשות בו להשקעות, וכך המנגנון המעגלי הזה מאכיל את עצמו בקלוריות ריקות.

סיכום

למרות השבתת הממשל בתחילת החודש, אוקטובר לא היה חודש שבו נתוני המאקרו המסורתיים נעלמו, הוא היה החודש שבו הם הפכו לפחות רלוונטיים עבור רוב הנרטיב הכלכלי. האינפלציה והריבית פחות עניינו את המשקיעים מהוצאות על השקעות בתחום ה-AI. בעידן שבו טכנולוגיה מייצרת את הכלכלה, קצב בניית התשתיות ל-AI החל להיתפס כנתון המאקרו החשוב ביותר. אלא שבאותה מהירות והתלהבות בה הנרטיב הזה נבנה והסנטימנט התבסס, יחד עם הריכוזיות שלו והמנגנון הסיבובי של השקעות צולבות, אלה גם עלולים להתהפך. מבחינת המשקיע הבודד, המסקנה היא להמשיך לגלוש על גל ה-AI ועל הערך העצום שהוא מציע לכלכלה ולאנושות, אך יחד עם זאת לשמור גם רגל אחת על הקרקע, עם החזקות בנכסים ריאליים כמו נדל"ן, בחברות של הכלכלה הישנה, באגרות חוב בטוחות של ממשלות ובשורה התחתונה – פיזור.

ישראל

פרמיית הסיכון של ישראל המשיכה לרדת גם באוקטובר וחזרה כמעט לרמתה ב-2023 טרם המלחמה. על פניו זה נראה עיוות, הרי גם אם המלחמה הסתיימה עדיין היחס חוב לתוצר נשאר גבוה, הגירעון נפרץ, סביבת הריבית נותרה גבוהה מכפי שהוערך בזמנו, התוצר אבד והדה-לגיטימציה לישראל בעולם התרחב. התופעה הזאת עוד יתר חריגה אם לוקחים בחשבון את העובדה שברוב מדינות המערב פרמיות הסיכון עלו בתקופה הזאת, כמו למשל בארה"ב ובצרפת, מה שמדגיש עוד את יציבות הביטחון של המשקיעים ביכולת שירות החוב של ישראל.
אז למה המשקיעים מרגישים בטוחים כל כך לגבי ישראל (באופן יחסי)? יכולות להיות לכך כמה סיבות ותיכף נסקור אותן, אבל בגדול מדובר ביציבות היסודות הכלכליים של המדינה. כלומר מתחת לכותרות המלחיצות וגיוס החוב לטובת המלחמה, היצוא הישראלי המשיך להיות גבוה מהיבוא, מה ששמר על העודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. כריות המט"ח של בנק ישראל נותרו גם הן גבוהות מאד (כ-232 מיליארד $ ≈41% תמ״ג), מה שעוזר להוריד את הסיכון למשבר במאזן התשלומים או בשקל, ומבטיח נזילות למדינה בשירות החוב החיצוני שלה. גם מבנה החוב עצמו, שלעיתים חשוב לא פחות מהגודל, נותר יציב, כשהוא מוחזק רובו ע"י השוק המוסדי העמוק (קופות גמל/פנסיה, חברות ביטוח) ובשקלים (מעל 80%), מה שמבטיח יציבות יחסית בביקושים ובגלגול החוב גם בתקופות של זעזועים.
נקודת חוזק נוספת לישראל היא רמת השליטה של המדינה על מערכת המס וההוצאה הפיסקלית, דבר שהוא לא מובן מאליו בכל המדינות, כך שבמידת הצורך היא מסוגלת לבצע התאמות כדי להתאים את הגירעון ולשרת את החוב. כמו כן הגישה של ישראל לשווקים נשמרה גם במלחמה (הנפקת 5 מיליארד $ בפברואר 2025 נסגרה עם ביקוש משמעותי) והמשקיעים ראו מולם מדיניות מוניטרית עצמאית, אמינה, שהתבטאה גם ביציבות והמשך הכוונת האינפלציה ליעד, כשבחודש אוקטובר פורסם כי זאת התקררה לשינוי שנתי של 2.6% בלבד. סביר שגם ההחלטה השמרנית של בנק ישראל באוקטובר להימנע מהפחתת ריבית, ולהותירה על 4.50%, נתפסה כאחראית, גם אם בטווח הקצר היא מייקרת את עלות שירות החוב.

אבל שאלה מרדנית יותר היא האם יכול להיות שעצם המלחמה תרמה לירידת הסיכון של ישראל?

תועלת אפשרית ראשונה מהמלחמה היא הפחתת הסיכון הבטחוני שהמשקיעים רואים, כלומר שההישגים של ישראל במלחמה הפחיתו מהיכולת ומהמוטיבציה של אויביה לתקוף אותה. הטיעון מנגד הוא שזו בדיוק הקונספציה השגויה של אחרי מלחמת ששת הימים, ודווקא ההישגים הללו גוררים גידול בשנאה, מרוץ התחמשות ומוטיבציה למלחמה כדי להחזיר את הכבוד, מה שדווקא צריך להעלות את פרמיית הסיכון.
תועלת אפשרית שניה היא הערך הכלכלי שישראל השיגה מהמלחמה, ובמיוחד הערך הכלכלי שיש לה להציע לעולם בתחום הבטחוני, מה שיבטיח לה יציבות כלכלית לטווח הנראה לעין. למעשה כבר ב-2024 היצוא הבטחוני מישראל שבר שיא (~$14.7–15 מיליארד). משקיעי אשראי עשויים לפרש זאת כזרם מטבע חוץ/צמיחה יציב יותר וכתוספת לעומק קשרי ביטחון עם המערב.

תועלת אפשרית שלישית היא במידה וההתפתחויות הללו יקדמו מהלך כלל אזורי רחב יותר לאינטגרציה של ישראל במזרח התיכון, כולל הערך הכלכלי הנלווה. מהלך כזה יוכל לקדם פיתוח של תשתיות מזרח-מערב (היוזמות האמריקאיות כחלופה ל & Belt Road הסיני) התועלת האסטרטגית-כלכלית לישראל תהיה לא רק כלכלית גרידא אלא גם חוסן והשפעה אזורית גוברת.

התשובות לאפשרויות הללו אינן מדעיות ויש בהן אלמנט גדול של תפיסות עולם ואידיאולוגיה, אך בשורה התחתונה השוק מצביע עם הדולרים ולכן כנראה כן מתמחר לפחות חלק מאותן תועלות שהוזכרו. כיוון שרק באמצעותן ניתן להסביר את ירידת פרמיית סיכון החוב של ישראל לרמתה טרום המלחמה במקביל להתדרדרות בתנאים הכלכליים ובראשם כאמור הזינוק בחוב.

הסקירה כוללת תחזיות והערכות המהוות מידע צופה פני עתיד, כהגדרת מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, אשר נשענות על נתונים הנמצאים בידי פרופיט למועד זה. התממשותן של תחזיות והערכות אלה אינה בשליטת פרופיט ומטבע הדברים הן עשויות שלא להתממש או להתממש באופן חלקי או שונה מכפי שיתואר בסיקרה. אין בתוכן משום תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המותאם ללקוח או המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם, ואין בדברים משום הזמנה או הצעה לביצוע פעולות במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם. לעורך הסקירה – ו/או לפרופיט עשוי להיות עניין אישי בנושא הסקירה. אין באמור להוות התחייבות לתשואה, ואין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להעיד על תשואות שתושגנה בעתיד. המידע המוצג הוא חומר מסייע בלבד, הנשען על אומדנים והערכות החברה שמטבע הדברים, אפשר ויתבררו כחסרים או בלתי מעודכנים וכן עלולות להתגלות סטיות בין ההערכות המובאות במידע לבין התוצאות בפועל. אין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בניירות ערך ו/או בנכסים הפיננסיים או הפנסיוניים המוזכרים בו.
אין באמור למצות ו/או להחליף את הוראות ההסדר התחיקתי. אין להעתיק ו/או להפיץ ו/או לשדר ו/או לפרסם את האמור, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת פרופיט.

העושה שימוש במידע עושה זאת על אחריותו בלבד.

הפוסט סקירה חודשית אוקטובר 2025 – דיון במוקדי הכח שמעצבים את השוק הגלובאלי והמקומי הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

אמיר כהנוביץ, הכלכלן הראשי ומשנה למנכ"ל של קבוצת Profit: "בישראל יש דמוגרפיה חיובית שמבטיחה שתמיד יהיו אנשים שיגורו בבית"

מעבר לכתבה >

הפוסט המשנה למנכ"ל בנק ירושלים: "התיק של הבן שלי עשה 50% בכמה חודשים, הגיע הזמן להקטין סיכונים" – גלובס הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

המלכודת החדשה למשקיעים – מניות דיבידנד

בעבר כשהפחדים בשוק גברו המשקיעים היו מסיטים את כספם ממניות לאג"ח, וכך היו דוחפים את הבנקים המרכזיים להפחתות ריבית, אבל נראה שהפעם זה לא ממש קורה. אולי בגלל שהמשקיעים עדיין מאוכזבים מחוסר התפקוד של שוק האג"ח ב-2022, אולי בגלל שהתרגלו בשנים האחרונות לתשואות גבוהות של שוק המניות (אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים מציעה היום תשואה של 4.1% בלבד), ואולי בשל מרווחי האשראי הנמוכים היסטורית בשוק האג"ח הקונצרני (שנובעים בין היתר מרמת סיכון גבוהה היסטורית באג"ח הממשלתיות).
גם משפיעני הרשת והמנטורים להשקעות, אחרי ש"טחנו" את טרנד ה-S&P500, חיפשו להביא לעוקביהם תכנים חדשים, שיראו מתוחכמים יותר ואקזוטיים יותר מאשר "אג"ח". משילוב הצרכים הזה נולד לו טרנד חדש-ישן – השקעה ב"מניות דיבידנד". הרעיון פשוט, קונים מניות שמחלקות חלק מהרווח שלהן (דיבידנד) בקצב של 3-10 אחוזים בשנה (תלוי במניה). כבר זה מפתה יותר מאג"ח, ועוד עם פוטנציאל העליות של שוק המניות (רווח הון) ונראה WIN-WIN. החלק הכי יפה בשיטה הזאת הוא כשגם כששוק המניות יורד, אפשר לעצום עיניים ולהמשיך להסתכל רק על תזרים תקבולי הדיבידנד. סוג של: לא מעניין אותי מה מחיר הדלק, אני מתדלק קבוע ב-100 שקל.
הטרנד החדש הזה משתקף בפוסטים רבים ברשתות חברתיות עם תמונות של "לוחות שנה דיבידנד" (dividend calendars) שמתארות תקבולים צפויים לפי ימים. זה אפילו יוצר תחושת "FOMO" (פחד להחמיץ) את החלוקה הבאה. הטרנד כולל גם אלמנטים קהילתיים: קבוצות כמו "Dividend Gang", אתגרים כמו "בנה תיק דיבידנד ב-30 יום", והמלצות על קרנות מחלקות דיבידנדים. אבל בשוק ההון אין ארוחות חינם (מלבד פיזור) ותשואה תמיד מלווה בסיכון.
רוב המשקיעים העצמאיים לא מודעים לחסרונות ההשקעה באסטרטגיה הזאת, בניהם העלויות הנלוות לחלוקת הדיבידנד, כמו עמלות פעולה, עמלות קניה מחדש של הקרן, דמי ניהול גבוהים יותר מקרן עוקבת רגילה, ויתור על דחיית מס לרווחי החברות, תשלום מס גבוה יותר על הרווח (מס דיבידנד גבוה ממס רווח הון ולא מנוכה אינפלציה), ויתור על דחיית מס על הדיבידנדים, פגיעה בפיזור (כיוון שהתמהיל לא נקבע עפ"י גודל החברות בשוק אלא לפי שיקולי דיבידנדים), פגיעה בריבית ד'ריבית מעצם חלוקת הדיבידנדים ואי השקעתם מחדש, נזק סמוי שעלול להיות הקשה ביותר: תמריץ שלילי לחברות מביצוע השקעות ועידודן לחלק את הרווח, ועד לתמריץ מסוכן עבור מנהלי ההשקעות לבנות קרנות דיבידנד אגרסיביות יותר ויותר:

הצד השלילי של טרנד מניות הדיבידנד

מתופעה אגבית ובריאה של חברות יציבות, בעיקר מענפים מסוימים, שמחלקות רווחים עודפים כדיבידנד, המשקיעים החלו לדרוש מכלל החברות חלוקת דיבידנד כמטרה. כפועל יוצא מנכ"לים רבים מצופים לשלם דיבידנד בכל מחיר, גם במחיר של הקרבת הצמיחה העתידית של החברה, ובמקרה הגרוע יותר חלוקת דיבידנד מזויף, שזה חלוקת הדיבידנד שלא מתוך רווחי החברה אלא מתוך הכסף של המשקיעים עצמם. השכבה השנייה של האיום היא של יצרני המוצרים הפיננסים בוול-סטריט שמזהים את "טרנד הדיבידנדים" ורוצים להציע את המוצר הסקסי ביותר. לצורך כך הם בונים קרנות דיבידנד אגרסיביות שמתמקדות בדיבידנדים גבוהים, בהתעלמות ממצב החברות או מחיריהן, ובניית מנגנוני שמבטיחות למשקיע תזרים קבוע, גם אם אלה מושגות בכלים נוספים כמו אופציות (אופציות כיסוי ואסטרטגיות "yield enhancement") שרק נראות כמו חלוקת רווח יציבה, אבל בפועל פוגעות קשה בפוטנציאל העתידי של רווחי ההון, עד כדי סיכון להפסדי הון. השילוב הזה מבטיח כמעט בוודאות שמדד דיבידנדים כזה ישיג לאורך זמן ביצועי חסר לעומת מדד המניות הרחב, ובמיוחד במונחי נטו למשקיע אחרי מיסים ועמלות. הניסיון לנתח את הסיכון הזה מביצועי העבר בעייתי, גם מכיוון שהתופעות הללו לא היו משמעותיות בעבר וגם בגלל הטיית ההישרדות, שלפיה מוצרי השקעה שהיו לא יעילים והסבו תשואות חסר לא שרדו לאורך זמן ולכן לא ניתנים לבחינה לאורך זמן. לכן למשקיעים לא נותר אלא להסתמך על ההיגיון הבריא ולהבין שמדובר בעטיפה יפה אך לא יעילה להשקעה. המסקנה היא שוב לא להתפתות לטרנדים, ולדבוק באסטרטגיית השקעות מפוזרת שמבטיחה למשקיע בניית הון בריאה עם הרבה יותר הגנות.

הצונאמי המדיני על ישראל, בראי האירוויזיון

לאחר הזעזוע שכלכלת ישראל חוותה ברבעון השני, אז נרשמה צמיחה שלילית של 1% (קצב שנתי של 4%), מאז הנתונים הראו שיפור דרמטי.
בספטמבר דווח כי שיעור האבטלה ירד מ-3.1% ל-2.9%, השכר הממוצע למשרת שכיר קפץ ל-14,219 ₪, שיעור המשרות הפנויות עלה לרמה הגבוהה ביותר מאז אוק' 2022, סקר אמון הצרכנים רשם עליה, ורשתות השיווק דיווחו על זינוק בפדיון לשיא כל הזמנים. אבל רבים חוששים שהרע עוד לפנינו לאור ובמיוחד לאחר "הצונאמי המדיני" בספטמבר, ששיאו הגיע אולי בנאום "ספרטה" של ראש הממשלה, נתניהו.
הצונאמי המדיני התבטא בין היתר בהכרה של רבות ממדינות המערב במדינה פלסטינית, בביטול עסקאות נשק גדולות עם ישראל ובהכרזה של מספר מדינות אירופאיות כי לא יסכימו להשתתף באירוויזיון כל עוד גם ישראל תשתתף בו.
ברקע הדברים שוק ההון בתל אביב והשקל רשמו חולשה מסוימת, למען ההגינות גם על רקע כניסת צה"ל לעזה, אבל עד סוף ספטמבר כבר תיקנו את הכל ומדד ת"א-125 קרוב שוב לשיא ההיסטורי שלו, מה-9 בספטמבר, גם על רקע פרסום חלקים מתוכנית טראמפ לסיום המלחמה.
אם נשים בצד את ההסברים האלטרנטיביים, ונתמקד בסוגיית הבידוד המדיני ובשאלה עד כמה זאת מסוכנת לכלכלת ישראל, אני רוצה להציג נקודת מבט נוספת, לכך שבקונסטלציה מסוימת חרם כזה עשוי באופן פרדוקסלי להתברר דווקא כדבר חיובי לכלכלה. הדרך שבה זה עשוי לקרות דומה לדינאמיקה שהתרחשה סביב מיקומה הגבוה של ישראל באירוויזיון.
המיקום הגבוה של ישראל בדעת הקהל האירופאית איננו בהכרח תוצאה של השיר האהוב ביותר אלא לגרעין של תמיכה פוליטית בישראל, תופעה שמכונה – “אפקט פיצול הקולות”. הרעיון הוא שהתומכים בישראל יצביעו לשיר הישראלי אבל קולות המתנגדים לישראל יפוצלו בין כל יתר 22 השירים המתמודדים. כך שאם ההצבעה היתה רק בשאלה הפוליטית של פרו-ישראל או אנטי-ישראל, מספיק היה שרק אחד חלקי 21 מהמצביעים שבעד ישראל כדי שהיא תנצח באהבת הקהל. באנגלית התופעה הזאת נקראת גם ניצחון בשל פלורליות (Plurality Effect). כלומר, ניצחון לא בזכות רוב אלא בגלל פיצול ההצבעות המתחרים – מועמד המנצח רק לקח את הנתח הגדול ולא את רוב ההצבעות.
עכשיו איך זה קשור לכלכלת ישראל? בשוק גלובלי פתוח, נניח שישראל נהנית מביקוש יחסי (לדוגמה, הייטק, חקלאות מתקדמת, ביטחון, תיירות), בהתאמה ליעילות הכלכלית שלה. כאשר יש על ישראל חרם ונניח שחלק גדול מהעולם מחרים את ישראל (ומפסיק לצרוך ממנה) סביר שנתח מסוים מהביקוש נפגע. מצד שני אפשר גם להניח שיש גרעין עיקש שיתעקש במצב כזה לצרוך דווקא מישראל, כדוגמת חלקים גדולים מיהדות התפוצות, ממשלות פרו-ישראליות (כמו ארה"ב, הונגריה, איטליה, ארגנטינה…), אזרחים זרים, כמו אוונגליסטים, וכדומה, ישראל עשויה לגלות שסך הביקוש המצרפי אליה דווקא גבר, מה שמכונה "אפקט ריכוז הביקוש".
דוגמה מרתקת מהתחום הצרכני לתופעת הפלורליות היא חרם שחוותה חברת Goya Foods בארה"ב, לאחר שב-2020 תמכה בפומבי בטראמפ, וחוותה ירידה של 20% במכירות. דווקא אותו חרם הוביל ל"אפקט פלורליות" בקרב קבוצה קטנה של תומכי טראמפ (בעיקר אוונגליסטים וקהילות שמרניות), שהציפו את החנויות של Goya Foods וגרמו למכירות שלה לחזור ולזנק ב-400%.
התופעה הזאת יכולה להתרחש באופן טבעי, כפי שכבר ראינו אותה מתרחשת Goya Foods , וגם בישראל, למשל בהשקעת הענק של ריי דאליו במניות הבורסה בתל-אביב, השקעות ענק של יהדות התפוצות, ואפילו הסיוע החריג מארה"ב עשוי להיות מיוחס לתגובת נגד לחרמות על ישראל. ועדיין, ממשלת ישראל יכולה לתמוך באפקט הזה באופן אקטיבי, בדיוק כפי ש-BDS תומך במתנגדים לישראל באמצעות פרסום כלים להחרמה. ישראל יכולה לדוגמה, להזכיר לתומכיה ש"תמיכה בישראל היא תמיכה בחירות ובדמוקרטיה", למתג סדרת אג"ח מסויימת כסדרה ייעודית לסיוע בטחוני, הקמת קרנות השקעה מסוג -Pro Israel לשיקום העוטף, או להשקעה בתעשייה הביטחונית הישראלית, השקעות שיכנסו למשל בנעליהן של קרנות הפנסיה הסקנדינביות הנסוגות.
עד כה הצגנו את שני קצוות המתרס, המחרימים והתומכים, ועדיין צריך לזכור משהו מאד חשוב, שרוב האנשים בעולם נמצאים באמצע, בין אם כאלה שבכלל לא מתעניינים בסוגיה הישראלית ובין אם כאלה שכן מתעניינים ואף אולי מחזיקים באידיאולוגיה אנטי ישראלית אך הם "צרכנים פרגמטיים". כלומר פרטיים ומדינות שהשיקול המרכזי שלהם הוא רק תועלת וערך כלכלי – "הכסף מדבר", שזה (לטוב ולרע) רוב רובו של הביקוש מישראל.

גל התקפות החות'ים בספטמבר מדגיש את הערך הכלכלי של צה"ל

בחודש ספטמבר פורסם עדכון שלילי לצמיחה של כלכלת ישראל ברבעון השני, ל-1%-, או בקצב שנתי שלילי של 4%. זה מגיע לאחר צמיחה אנמית ב-2024, של 1% בלבד, ותחזית אנמית של בנק ישראל מחודש ספטמבר לצמיחה של 2.5% בלבד ב-2025 כולה. על פניו זה נראה מוזר ביחס לזינוק בשוק המניות המקומי, ובמיוחד שבנק ישראל ממשיך להתעקש לא להוריד את הריבית והותיר אותה בחודש ספטמבר על 4.50% (למרות התקררות האינפלציה המקומית אל תוך טווח היעד שלו ל – 2.9%), והזינוק בשקל, אבל נתוני הצמיחה לאו- דווקא משקפים את הערך שהשיגו החברות שנסחרות בבורסה, או את ירידות פרמיות הסיכון שהשוק דורש מישראל. דוגמה מעניינת לערך שנוצר ולא מיוצג בנתוני התמ"ג ואפילו לא בשוק ההון הוא הערך העצום שישראל השיגה בשנתיים האלה בניסיון צבאי. אילו צה"ל היה נסחר בבורסה סביר להניח שהמניה שלו הייתה מרקיעה שחקים ואם ישראל הייתה צריכה לקנות צבא עם ניסיון כזה הוא היה עולה מאות מיליארדי שקלים. אבל האם מלבד סיסמאות יש דרך לאמוד כמה שווה צבא כזה? הקרבות האחרונים של צה"ל, מול החות'ים ומול איראן עשויים לתת לכך אינדיקציה:
סעודיה נמצאת בעשירייה הראשונה בעולם בהוצאה צבאית, עם תקציב שנתי שגדול בשגרה פי 3 מזה של ישראל, למעלה מ־70 מיליארד דולר בשנת 2023. למרות התקציב הענק הזה היא והקואליציה שלה חוו מאז 2015 כישלון במערכה הצבאית מול החות'ים בתימן. הקואליציה הזאת פעלה בהפצצות אוויריות, במצור ימי ובתמיכה בכוחות התנגדות מקומיים, אך החות'ים לא רק שלא התקפלו אלא המשיכו להתחזק, לשכלל ולהגדיל את יכולות הטילים והמל"טים שלהם (באמצעות איראן), ולפגוע עמוק יותר ויותר בתוך השטח הסעודי (כולל מתקפות על שדות נפט, נמלי תעופה, מתקני מים וחשמל) ולגרום לסעודיה למשבר אסטרטגי קשה (עם ארמקו).
לעומת הצבא הסעודי, הצבא הישראלי, עם תקציב שיגרתי נמוך בהרבה, של כ-25–30 מיליארד דולר בשנה, הצליח להנחית על הח'ותים מכות קטלניות בהרבה והסגה משמעותית שלהם לאחור. כולל פגיעה קשה ביכולת השיגור, האחסון וההצטיידות שלהם, יירוט של כמעט כל השיגורים שכן הצליחו לממש, ולפגוע בשרשרת הפיקוד שלהם. בחודש ספטמבר לאחר שב-28 באוגוסט ישראל חיסלה 12 אנשי ממשל בכירים מתוך כ-16 שרים בקבינט החות’י, כולל ראש הממשלה אל־ רַהַווי, החות'ים שיגרו במהלך ספטמבר לעבר ישראל כ-22–30 טילים וכטב"מים ב-10–12 אירועים שונים. מתוך כל אלה רק 3 פגעו בשטח ישראל. כמובן שהמערכה בתימן עדיין לא הסתיימה, אך די ברור שהכח הצבאי שצה"ל הפעיל התגלה כאפקטיבי הרבה יותר מהסעודי.
ואכן, גם מדדי השוואה צבאית בינלאומיים מדרגים את עוצמתו של צה"ל גבוהה יותר לעומת הצבא הסעודי, לפי Global Firepower 2025 צה"ל מדורג במקום ה-15 בעולם ואילו הצבא הסעודי במקום ה-24.
האפקטיביות של כח צבאי היא בעצם היכולת שלו להשתמש ביעילות בכלים, המודיעין וכח האדם שעומד לרשותו. צה"ל התגלה בין היתר כיעיל יותר בסנכרון הכוחות שלו, באיסוף המודיעין, ובפרט שיתוף הפעולה עם האוכלוסייה המקומית, שימוש ביכולות סייבר, גמישות לשינויים ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות.
אפקטיביות כזאת צבאות יכולים לרכוש באימונים יקרים, בשיתוף ידע, במחקר, אך בעיקר ע"י ניסיון בשדה הקרב. אם נניח שכל הצבאות מתאמנים בצורה דומה, וידע זולג ועובר בצורה דומה, נראה שרוב ההבדל באפקטיביות נובע מהבדלי הניסיון בלחימה. למשל, אחת המומחיות הבולטות של ישראל היא הפעלת משתפי פעולה בשטח האויב, ישראל הצליחה בפרק זמן קצר יחסית לגייס סוכנים ומשתפי פעולה בתימן, המספקים מודיעין אנושי איכותי, ומאפשר לצה"ל לתקוף ביעילות. זהו יתרון עצום לעומת סעודיה, שלא מיומנת ולא הצליחה לחדור לעומק החברה התימנית.
מקרה בוחן נוסף הייתה הלחימה הישירה של ישראל מול איראן. בשונה מסעודיה, הצבא האיראני מדורג כבר ברמה הרבה יותר גבוהה, ולמעשה במיקום די דומה לזה של צה"ל (מקום 16 בעולם). ועדיין צה"ל הציג עליונות צבאית בולטת מול איראן, עד כדי כך שהיה נראה שמדינות רבות החלו להירתע מישראל, בניהן פקיסטן, כששר הביטחון שלה, חוואג'ה אסיף, מיהר להודיע לאחר התקיפה שאיסלמבאד לא תתחיל בשיתוף פעולה צבאי חדש עם איראן, סעודיה, שמיהרה לחתום הסכם הגנה עם פקיסטן, רוסיה, כשפוטין מיהר להפגין קשרים תרבותיים עם ישראלי, כשציין שהיא “מדינה כמעט דוברת רוסית", לבנון, שהודיעה שהסכסוך הפלסטיני "אינו עניין לבנוני ישיר", סוריה, שבהצהרות רשמיות אמרה שהיא "אינה מחפשת מלחמה עם ישראל", מצרים, שמיהרה להציע הקמת קואליציה ערבית בסגנון נאט"ו, תורכיה, שמיהרה לצאת למסע הצטיידות, ואפילו קטאר שהותקפה ישירות ע"י ישראל הפגינה חולשה ופחד כשבמקום לאיים בתגובה צבאית, מיהרה להסכים להישאר מתווכת, "תמורת התנצלות".
לסיכום, אפשר לחשוב ששנת 2024-25 היו במובן מסוים שנים אבודות לצמיחה, אך אם לוקחים בחשבון את הערך הכלכלי העצום שנוצר בהן בניסיון צבאי, שאיננו משתקף בנתוני התוצר, אפשר להעריך שאולי הן לא היו כל כך אבודות.

הסקירה כוללת תחזיות והערכות המהוות מידע צופה פני עתיד, כהגדרת מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, אשר נשענות על נתונים הנמצאים בידי פרופיט למועד זה. התממשותן של תחזיות והערכות אלה אינה בשליטת פרופיט ומטבע הדברים הן עשויות שלא להתממש או להתממש באופן חלקי או שונה מכפי שיתואר בסיקרה. אין בתוכן משום תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המותאם ללקוח או המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם, ואין בדברים משום הזמנה או הצעה לביצוע פעולות במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם. לעורך הסקירה – ו/או לפרופיט עשוי להיות עניין אישי בנושא הסקירה. אין באמור להוות התחייבות לתשואה, ואין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להעיד על תשואות שתושגנה בעתיד. המידע המוצג הוא חומר מסייע בלבד, הנשען על אומדנים והערכות החברה שמטבע הדברים, אפשר ויתבררו כחסרים או בלתי מעודכנים וכן עלולות להתגלות סטיות בין ההערכות המובאות במידע לבין התוצאות בפועל. אין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בניירות ערך ו/או בנכסים הפיננסיים או הפנסיוניים המוזכרים בו.
אין באמור למצות ו/או להחליף את הוראות ההסדר התחיקתי. אין להעתיק ו/או להפיץ ו/או לשדר ו/או לפרסם את האמור, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת פרופיט.
העושה שימוש במידע עושה זאת על אחריותו בלבד.

הפוסט סקירה חודשית ספטמבר 2025 – תסמונת ספטמבר הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

קראו את הראיון המלא עם אמיר כהנוביץ, הכלכלן הראשי ומשנה למנכ"ל של קבוצת Profit כאן:

מעבר לכתבה >

הפוסט "נחזור לתקופת האבן": הבכירים מנתחים את נאומו החריג של נתניהו, ומי פחות נבהל? – גלובס הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

ישראל בכותרות העולם – אין דבר כזה פרסום שלילי?

ב – 11 באוגוסט הודיעה קרן העושר של נורבגיה (NBIM) על סיום ההיקשרות עם מנהלי נכסים בישראל ועל מכירת החזקות ב – 11 חברות ישראליות. אומנם הקרן הנורבגית היא שחקן קטן בשוק הישראלי אבל אחד החששות שעלו היו שהצעד הזה יוביל סחף מכירות של קרנות השקעה נוספות. אלא שההחלטה של הקרן הנורבגית לא הייתה הראשונה, ואפשר להגיד שה"סחף" כבר בעיצומו, החלטות דומות כבר קיבלו בעבר קרן הפנסיה הדנית, קרן העושר של אירלנד, קרן הפנסיה של עובדי הבריאות בהולנד PFZW (הולנד), קרן הפנסיה הגדולה במגזר הפרטי בבריטניה (USS) ועוד. אבל למרות הדוגמאות הרבות מחזורי המסחר בתל אביב דווקא זינקו, שברו שיאים, כשבמחצית הראשונה של השנה השקעות הזרים לבדם בבורסה הגיעו לנטו של כ – 9.5 מיליארד ₪ ובקווי מימון פרטיים עד ל – 14 באוגוסט בעוד 5.1 מיליארד דולר, שזה מעל ההשקעות ב – 2024 כולה (4.8 מיליארד דולר).
אבל התפתחות מעניינת יותר היא שכל מנייה שהקרנות האלה מכרו דווקא זינקה. דוגמה מעניינת היא הודעת קרן העושר האירלנדית, מה – 18 ביולי, על מכירה של מניות Tripadvisor ו – Expedia בשל פעילותן בשטחים הכבושים. מאז מניותיהן זינקו, כשמנייתTRIP במעל 32%! דוגמה אחרת היא ההחלטה של קרן הפנסיה הדנית, בפברואר 2024, למכור את השקעותיה במניות הבנקים הישראליים, כשמאז מדד ת״א – בנקים זינק ביותר מ – 100%! מה שאומר שההחלטה למכור מניות ישראליות מלבד לפגוע בתשואות של המחרימים לא הראה שום השפעה בהרחקת משקיעים או בפגיעה בשווי של השוק המקומי. אבל האם יכול להיות שדווקא ה"חרמות" מסבירות את העלייה במחזורי המסחר ובתשואות?
ההודעות של הקרנות הזרות למכירת החזקותיהן בבורסה בתל אביב זכו לסיקור תקשורתי בעולם, כשלמשל בסוכנות רויטרס לבדה פורסמו מתחילת המלחמה לפחות 7 כתבות/ידיעות בנושא, עם אזכורים של מדד המניות הישראלי ואף של חברות ספציפיות. מחקר שנעשה בנושא “Media Coverage and Stock Liquidity” מאת C. Huang (2023), הראה שסיקור תקשורתי, גם אם ניטרלי, מרחיב את בסיס המשקיעים (גופים שלא הכירו את השוק), משפר נזילות ומצמצם מרווחי קנייה–מכירה, השלכות שמביאות להקטנת פרמיית אי־וודאות והתרחבות מכפילים (עליות שערים). כלומר, אזכור תקשורתי מייצר ערך כלכלי.
האם זוהי דוגמה לאימרה ש"אין כזה דבר פרסום שלילי"? כנראה, אבל האמת שהאימרה הזאת היא מיתוס. אבל גם מיתוס לפעמים מתקיים, דוגמה נוספת (ומצחיקה) לכך היא קזחסטן. בסרט בוראט (2006) קזחסטן תוארה בצורה גרוטסקית ומביכה, שגררה שנים של כעס, חרמות והכחשות. אך ב – 2020 לשכת התיירות של קזחסטן החליטה לאמץ את הסלוגן מהסרט – “Very nice!” עבור קמפיין תיירותי בינלאומי, וזה הצליח מאד ויחד עם תשומת הלב התקשורתית הוביל לזינוק בתיירות למדינה.
במקרה של ישראל אפשר אפילו לטעון שהפרסום הוא לוא דווקא שלילי, אומנם עבור משקיעים זרים רבים ישראל נתפסת כמוקצית אבל היו גם כאלה שהזדהו עם ישראל, התרשמו וראו אותה באור חיובי. דוגמה בולטת היא הרכישה שביצעו משקיעי העל ביל אקמן ונרי אוקסמן של 4.9% ממניות הבורסה בת״א (בינואר 2024), שנחשבה כהבעת אמון מיוחדת בשוק המקומי, ואולי אחראית לסחף המשקיעים הזרים לישראל.
גם אם קרנות ההשקעה הזרות אכן באו לקלל ויצאו מברכות, עדיין יחסי ציבור זו לא אסטרטגיית השקעות לטווח ארוך ובנקודה מסוימת המשקיעים ירצו לראות תוצאות. מבחינת "התוצאות", התמונה המקרו – כלכלית של ישראל באוגוסט הייתה מעורבת: אומדן הצמיחה הראשון ל – Q2 הצביע על התכווצות בקצב שנתי של 3.5% שלוותה בעליית שיעור האבטלה ביולי מ – 2.7% ל – 3.0%. מצד שני, סקר אמון הצרכנים של הלמ"ס דווקא תיאר אופטימיות גוברת לגבי הציפיות למצב הכלכלי של המדינה בשנה הקרובה, נתוני המשרות הפנויות קפץ מ – 138.4 אלף ביוני ל – 145.7 אלף ביולי. הפתרון לדיסוננס הזה הוא ככל הנראה המלחמה עם איראן, שטילטלה את הנתונים.
מלבד המשקיעים מי שעוד צריך להתמודד עם התמונה המעורבת הוא בנק ישראל שראה את האינפלציה השנתית ביולי עדיין מעל גבול היעד העליון – 3.1%, אך בירידה לעומת חודש יוני (3.2%) ועם ציפיות להמשך התקררות עד ל – 2.0% שנה קדימה. זאת בנוסף לשקל, שהמשיך להתחזק. אך גם אם בנק ישראל ירצה להישאר על הגדר ולהמתין להתבהרות, הפחתת ריבית של הפד עשויה לכפות עליו הפחתה, כיוון שאי הפחתה במצב כזה תגרום להשפעות דומות לאלה של העלאה.

הסקירה כוללת תחזיות והערכות המהוות מידע צופה פני עתיד, כהגדרת מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, אשר נשענות על נתונים הנמצאים בידי פרופיט למועד זה. התממשותן של תחזיות והערכות אלה אינה בשליטת פרופיט ומטבע הדברים הן עשויות שלא להתממש או להתממש באופן חלקי או שונה מכפי שיתואר בסיקרה. אין בתוכן משום תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המותאם ללקוח או המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם, ואין בדברים משום הזמנה או הצעה לביצוע פעולות במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם. לעורך הסקירה – ו/או לפרופיט עשוי להיות עניין אישי בנושא הסקירה. אין באמור להוות התחייבות לתשואה, ואין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להעיד על תשואות שתושגנה בעתיד. המידע המוצג הוא חומר מסייע בלבד, הנשען על אומדנים והערכות החברה שמטבע הדברים, אפשר ויתבררו כחסרים או בלתי מעודכנים וכן עלולות להתגלות סטיות בין ההערכות המובאות במידע לבין התוצאות בפועל. אין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בניירות ערך ו/או בנכסים הפיננסיים או הפנסיוניים המוזכרים בו.
אין באמור למצות ו/או להחליף את הוראות ההסדר התחיקתי. אין להעתיק ו/או להפיץ ו/או לשדר ו/או לפרסם את האמור, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת פרופיט.
העושה שימוש במידע עושה זאת על אחריותו בלבד.

הפוסט סקירה חודשית אוגוסט 2025 – מאקרו ושווקים הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

אמיר כהנוביץ', הכלכלן הראשי ומשנה למנכ"ל של קבוצת Profit: "מה שחשוב זה אם הרווחיות תיפגע, ולא מי מוכר ומי קונה את המניות"

מעבר לכתבה >

הפוסט "שחקנית שולית בבורסה": מימושי הקרן הנורבגית לא עצרו את הראלי במניות הבנקים – גלובס הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.

הירידה הזאת נראית די 'תלושה' לאור המשך העליות במחירי המניות והשכירות, כשמדד ת"א 125 המשיך לעלות גם בחודש יולי, ב-1.9%, והשלים עליה של 26.9% מתחילת השנה, ולעומת מחירי השכירות (סעיף הדיור במדד) שהמשיכו גם הם לטפס ביוני ב-0.5% ובסך של 1.7% מתחילת השנה.
ירידת מחירי הדירות נראית תלושה מכיוון שהיא כמו המניות והשכירות מתקיימים באותה סביבה כלכלית, שנראית די יציבה: שוק העבודה חזק, עם שיעור אבטלה של 3.1% במאי, סביבת ריבית יציבה (4.5% עם צפי לשתי הפחתות בשנה הקרובה) וסביבת צמיחה שהגיעה ברבעון הראשון ל-3.4%, ולמרות שכנראה נבלמה ברבעון השני (על רקע המלחמה עם איראן) עדיין צפויה לחזור להתרחב ברבעונים הבאים (האוצר צפוי להפחית את תחזית הצמיחה ל-2025 מרמה של 4.3% ל-3.6%). למרות כל הטיעונים האלה עדיין נראה שירידת מחירי הדירות היא לא אירוע נקודתי או עיוותי מדידה (מהסוג שראינו לא פעם בעשרים השנה האחרונות), אלא הדבר האמיתי: אינדיקטורים רבים משוק הנדלן נסוגו לאחרונה לאחור, בניהם נפילה חדה של 19.4% בכמות העסקאות שבוצעו בחודש מאי לעומת מאי 2024, זינוק בנתון היצע הדירות החדשות שלא נמכרו, לרמת שיא של כ-80 אלף, ובהתאם זינוק חד בחודשי המכירה הדרושים לניקוי המלאי, מ- 17.5 חודשי מכירה לפני שנה ל-30.1 בנתון מאי (כלומר עוד לפני אפילו נזקי המלחמה עם איראן).
הפער בין העליות בשוק המניות לבין הירידות במחירי הנדל"ן, למרות שהוא חריג, כן יכול להיות מוסבר באירועי מאקרו נקודתיים בשוק הנדל"ן, כמו הצפת דירות חריגה, הגירה שלילית פתאומית וכדומה, אך אלה היו צריכים תיאורטית להתבטא גם בפגיעה במחירי השכירות.
פער בין מחירי השכירות למחירי הדירות אפשר גם להסביר, בד"כ באמצעות הריבית, אך זה כאמור לא המצב כשהריבית די יציבה. הסבר נפוץ אחר לתופעה כזאת הוא עיכוב בעדכון מחירי השכירות, שנפוץ לאור הדינאמיקה של שוק השכירות, בו הסכמים מעודכנים אחת לתקופה עם פתיחה מחודשת של הסכמים.
אלא שגם הסבר זה לא מסתדר כיום עם הנתונים, כיוון שהלמ"ס מתארת המשך עליית מחירי שכירות גם במקרים של שוכרים חדשים לעומת שוכרים חדשים בחודשים הקודמים (כלומר לא עדכון חוזים לשוכרים קיימים). לכן, נראה שאין ברירה אלא לפנות רק על הסבר אחד נוסף: המשקיעים צופים שמחירי השכירות הולכים להיבלם, אולי אפילו לירידה. הערכה כזאת מתכתבת גם עם הצפת המלאי, עם הביקוש הזמני של מפונים לשכירות (שצפוי כנראה להיעלם), ואולי גם ציפיות להאצה בהגירה השלילית מישראל.
היא גם מתכתבת עם הציפיות הרחבות בהתקררות האינפלציה בישראל בשנים הקרובות אל מתחת ל-2.0%, תופעה שתהיה כמעט בלתי אפשרית ללא הנחת התקררות בשכר הדירה (לאור משקלו הגדול של הסעיף במדד). התפתחות כזאת, ככל ואכן תתרחש, תדחוף את בנק ישראל להפחתת ריבית מהירה יותר, ובמיוחד אם במקביל ימשיכו להתקיים התופעות של התחזקות השקל, שנראית סבירה על רקע המשך העודף בחשבון השוטף מישראל.

למרות הדה-לגיטימציה לישראל ה"כסף מדבר"

בחודש יולי האחרון פורסם כי יצוא הסחורות מישראל נפגע קשה, כשנפל בחודשיים אפריל-יוני (למעט אוניות, מטוסים ויהלומים) בקצב שנתי של 19.4% (על פי נתוני המגמה) ובהמשך לירידה של 16.7% בחישוב שנתי, בחודשים ינואר- מרץ. האם זאת העדות לפגיעה כתוצאה מקריסת התמיכה הבינלאומית בישראל? האם זאת תוצאה של הדרת מוצרים ישראלים מהסופרמרקטים באירופה, מתערוכת הנשק בפריז, מפסטיבל הטומורולנד בבלגיה, מחסימת האונייה של מנו-ספנות ברודוס, מיציאת קרן ההשקעות של קווייבק מישראל? לא!
יצוא הסחורות מישראל ברובו לא שקוף לצרכן הפרו-פלסטיני וכולל בעיקר רכיבי אלקטרוניקה, כמו פרוסות שבבים ומוצרי תקשורת, שמוטמעים בתוך מוצרים מוגמרים שהם רוכשים מחברות בינלאומיות, מוצרי כימיה ותרופות, שגם כן ברובם נמכרים תחת מותגים סופיים אחרים, יהלומים שעוברים דרך ישראל ולא ממותגים כישראלים, מוצרי אנרגיה כמו גז שעובר למצרים ועוד. למעשה קשה לחשוב על סחורות ישראליות ממותגות שמתנגדי ישראל באמת יכולים להחרים. הירידה הזאת ביצוא קשורה כנראה ברובה לתופעה כלל עולמית של קיפאון בסחר, שמתבטאת גם בקיפאון יצוא הסחורות מאירופה, בירידת מחירי ההובלה הימית ובקיפאון מחירי הסחורות, חולשה שנקשרת בחלקה גם למלחמת הסחר העולמית.
אך עיקר היצוא מישראל הוא בכלל לא סחורות אלא שירותים, ברובם שירותי טכנולוגיה, ושם בכלל כמעט בלתי אפשרי להחרים את ישראל כמוצר מוגמר ושקוף. אומנם לפי הלמ"ס גם יצוא השירותים נפגע במאי, אך בחישוב סך יצוא השירותים בחמשת החודשים הראשונים ממשיכה להירשם מגמת עליה נאה, גם ביחס ל-2024 וגם ביחס לראשית 2023- (כלומר טרום גל הדה-לגיטימציה) וגם ביחס לרוב מדינות ה-OECD. מה שהתבטא בהמשך העודף של ישראל בחשבון השוטף ובהתחזקות השקל מול סל המטבעות. היא במיוחד בולטת לטובה בהתחשב בפגיעה הקשה מאד שספג ענף יצוא שירותי התיירות (העדר תיירים).
לסיכום, זה לא שאין דה-לגיטימציה לישראל, אלא שבחיים עצמם "הכסף מדבר". העובדה שישראל יכולה למכור את שירותיה ומוצריה מחוץ לרדאר כמעט ומבטיח נתק בין המוניטין שלה בעולם לבין מצבה הפיננסי. התופעה של "נתק בין מוניטין לפיננסים" פועל לטוב ולרע, למשל במדינות כמו סין, סעודיה וקטאר.

בעולם – הכדאיות למסלול כללי (מפוזר) גוברת משלוש סיבות מרכזיות

פיזור השקעות נחשב זה מכבר לאחת מאסטרטגיות ההשקעה היעילות ביותר, כשהיא מצליחה להפחית דרמטית את הסיכון מבלי לפגוע משמעותית בתשואה. אך בשנים האחרונות האסטרטגיה הזאת חוותה סדקים. סדק גדול במיוחד התרחש בשנת 2022, כשגם שוק המניות וגם שוק האג"ח ספגו ירידות חדות במקביל, ולא סיפקו למשקיעים את ההגנה שציפו לקבל עבור ההתפשרות על תוחלת התשואה. עם זאת, דו"חות מהחודשיים האחרונים מצביעים על עליה מחודשת במתאם בין תשואות המניות לאג"ח, שהגיע לאחרונה לרמה גבוהה (למשל של פלטפורמת המחקר I/O Fund), כשבמקביל המתאם בין רווחי חברות למניות הפך לפחות משמעותי (יואכים קלמנט מה-29 ביולי). הממצאים הללו מחזקים את הערך הגדל של פיזור השקעות בין אג"ח למניות, ומדגימים את החשיבות הגוברת מחדש של הריבית לעתיד שני האפיקים:

חידת הריבית – זאב זאב?
נכון לחודש יולי, טווח היעד של ריבית הפד נותר יציב על 4.25%–4.50%, ללא שינוי מאז דצמבר 2024. אך השוק מתמחר עוד שתי הפחתות ריבית ב-2025 ועוד לפחות ארבע הפחתות (של 0.25%) ב-2026. הבנק הפדרלי של ארצות הברית (הפד) מאותת כבר תקופה ארוכה על מתווה הפחתות ריבית, שברובן נדחו שוב ושוב. רק בחודש מאי האחרון השוק תמחר בסבירות של כמעט 100% הפחתת ריבית ביולי, שכידוע לא התממשה. באופן דומה גם הציפיות להפחתת ריבית בהחלטה בספטמבר נפלו, מהסתברות של כמעט 90% ל- 66%. נראה שהמשקיעים הולכים ונעשים סקפטיים לגבי איתותי הפד. אך למרות הסקפטיות הגוברת, צריך להיזהר מתרחיש של "זאב זאב", שבו זאב באמת יגיע. תרחיש של מעבר פתאומי להפחתת ריבית חדה אולי נראה כעת תלוש, אבל אם לוקחים בחשבון את היסודות הרעועים של הסביבה הכלכלית, והעיוותים הרבים שמחזיקים אותה, מבינים שהתפוגגות של גורמים מסיחים היא תרחיש סביר לגמרי, כשאחד המעוותים הבולטים כעת היא מלחמת הסחר.

עיוותי מלחמת הסחר
מלחמת הסחר משפיעה על הכלכלה בדרכים מורכבות שעלולות לייצר אינדיקטורים כלכליים מתעתעים. מצד אחד היא למשל מגבירה את האינפלציה, עקב פגיעה ביעילות הסחר העולמי ועלויות ההתאמה לשינויים בסחר. מצד שני הפגיעה ביעילות הכלכלית, יחד עם שחיקה באמון העסקים בסדר הכלכלי העולמי, לוחצת גם להתקררות ביקושים עולמיים, ודרכם דווקא להתקררות מחירים. השפעות צולבות דומות עשויות להתרחש גם בשוק העבודה, עם השלכות שונות בטווחי זמן שונים, ולמעשה סביר שהם כבר מתבטאים באינדיקטורים הכלכליים שהפד נשען עליהם:
ברבעון הראשון של 2025 נרשמה התכווצות בתמ"ג הריאלי של ארצות הברית בשיעור שנתי של 0.5%, לצד ירידה של 33,000 משרות, לפי נתוני ADP – הירידה החודשית הראשונה מאז 2023. הירידה יוחסה ברובה לזינוק ביבוא (שנרשמת כשלילית בחשבונאות הלאומית), לקראת כניסת מכסים חדשים. הצמיחה ברבעון השני (שפורסמה ב-30 ביולי), קפצה ל-3.0%, בעיקר בגלל ירידה ביבוא, והסתירה ירידה בהשקעות. נראה שהזעזועים האלה שיבשו גם את רווחיות החברות, כשחברות רבות הזהירו את המשקיעים מהישענות על היקפי הרווח האלה בבניית תחזיות הרווח העתידי, תוך שהן מציינות "ראות מוגבלת לביקוש עתידי." כלומר ישנן אינדיקציות רבות לכך שהאינדיקטורים שהפד והשוק מסתכלים עליהם משקפים עיוות זמני, לטוב ולרע.
גם אם אכן מדובר בעיוותים זמניים, הזמני עלול להיות ממושך ככל שחלקים ממלחמת הסחר עדיין נמשכים אל תוך אוגוסט. אומנם לקראת סוף יולי נחתמו הסכמי סחר חדשים בין ארצות הברית לאיחוד האירופי, שכללו היטל של 15% על רוב היצוא לארצות הברית, והסכם סחר עם יפן (הסכמים שאגב הובילו לעליות שערים ולשיאים חדשים במדדי המניות), אך שיחות הסחר בין ארצות הברית לסין, שהתחדשו ביולי, עדיין נמשכות.

פערי התמחור בין הסקטורים
גורם שלישי שתומך כיום בהגדלת פיזור השקעות הוא העלייה בפערי התמחור בין הסקטורים. פערי תמחור מלמדים על פיצול ברגישות של הסקטורים השונים לפעילות הכלכלית ולסביבת הריבית. בהקשר הזה בולט סקטור הטכנולוגיה ומכפיל הרווח הצפוי שלו (forward P/E) חצה ביולי את רף ה-32, לעומת 19 בלבד ליתר הסקטורים במדד. הסקטור הזה גרר אופטימיות רבה מאד מצד המשקיעים כשלפי נתוני FactSet, במחצית הראשונה של השנה כ־80% מצמיחת הרווח למניה (EPS) במדד ה-500 S&P הגיעה ממנו (נזכיר כי ככל שמכפילים גבוהים יותר, כך המניות רגישות יותר לשינויים בריבית).

המסקנה: החשיבות הגוברת של הפיזור – גיאוגרפי, מטבעי, סקטוריאלי ואג"ח לעומת מניות
המתאם ההופכי הגדל בין מחירי האג"ח למניות תומך בהגדלת הפיזור ביניהם. בנוסף, פערי התמחור הדרמטיים בין הענפים השונים תומך גם הוא בהגדלת הפיזור בניהם, ובמיוחד לאור אי הוודאות הגבוהה שקשורה במלחמת הסחר ובכלל בשינויים בסדר הכלכלי העולמי. פיזור השקעות יעיל לא רק מייצב את התיק ומכין אותו להתמודדות עם תרחישי קיצון, יהיו אשר יהיו, אלא גם יאפשר למשקיעים לנצל הזדמנויות כלכליות לכשיגיעו (למשל הסטת השקעות למניות או לאג"ח). אחת הדרכים האפקטיביות ביותר לדאוג לפיזור כזה היא באמצעות השקעה במסלולים מפוזרים מובנים, שלרוב מכונים "מסלולים כלליים" ונמצאים כאפשרות השקעה ברוב מוצרי ההשקעה, כדוגמת קופות גמל להשקעה, פוליסות חיסכון, קרנות השתלמות ועוד. הבחירה האישית צריכה כמובן להיבחן באופן פרטני ע"י בעל רישיון.

הסקירה כוללת תחזיות והערכות המהוות מידע צופה פני עתיד, כהגדרת מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, אשר נשענות על נתונים הנמצאים בידי פרופיט למועד זה. התממשותן של תחזיות והערכות אלה אינה בשליטת פרופיט ומטבע הדברים הן עשויות שלא להתממש או להתממש באופן חלקי או שונה מכפי שיתואר בסיקרה. אין בתוכן משום תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המותאם ללקוח או המלצה בנוגע לכדאיות השקעה במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם, ואין בדברים משום הזמנה או הצעה לביצוע פעולות במוצרים פנסיוניים או פיננסים כלשהם. לעורך הסקירה – ו/או לפרופיט עשוי להיות עניין אישי בנושא הסקירה. אין באמור להוות התחייבות לתשואה, ואין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להעיד על תשואות שתושגנה בעתיד. המידע המוצג הוא חומר מסייע בלבד, הנשען על אומדנים והערכות החברה שמטבע הדברים, אפשר ויתבררו כחסרים או בלתי מעודכנים וכן עלולות להתגלות סטיות בין ההערכות המובאות במידע לבין התוצאות בפועל. אין לראות במידע זה כעובדתי או כמידע שלם וממצה של ההיבטים הכרוכים בניירות ערך ו/או בנכסים הפיננסיים או הפנסיוניים המוזכרים בו.
אין באמור למצות ו/או להחליף את הוראות ההסדר התחיקתי. אין להעתיק ו/או להפיץ ו/או לשדר ו/או לפרסם את האמור, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מאת פרופיט.
העושה שימוש במידע עושה זאת על אחריותו בלבד.

הפוסט סקירה חודשית יולי 2025 – ירידת מחירי הדירות נראה שמקדימה בלימה גם במחירי השכירות הופיע לראשונה ב-PROFIT Financial Group | פרופיט קבוצת פיננסים.