סקירה חודשית אפריל 2025 – אירופה מעולה לטיולים, פחות למסחר

שוק המניות האמריקאי הספיק בחודש אפריל ליפול, בעיקר לאחר הכרזת טראמפ ב-2 באפריל על "יום השחרור", וגם לזנק בחזרה לרמה גבוהה יותר מזאת של ערב ה-2 באפריל.

ב-2 באפריל טראמפ זיעזע את השווקים כשהכריז על תוכנית מכסים רחבה ודיפרנציאלית על העולם כולו, ובמיקוד חסר פרופורציות על סין.
המכסים על סין הוגדלו ב-34% ל-54%, ב-9 באפריל הועלו פעם נוספות ל-104% ולאחר מכן ל-145%, במה שהעלה חשש שהמטרה היא ניתוק כליל של הסחר בין שתי המדינות. סין הגיבה בהעלאת מכסים על מוצרים אמריקאיים ל-84% ואיימה להעלות חלק מהמכסים גם ל-125%, והטילה הגבלות על יצוא מינרלים נדירים לארה"ב. ממשל טראמפ לא מצמץ וביטל את הפטור ממכס על חבילות קטנות מסין (שעמד עד אז על 800 דולר). עד כה לא התקיימו שיחות רשמיות בין שתי המדינות ושר האוצר האמריקני, סקוט בסן, אף קרר את הציפיות לכאלה כשאמר שעסקת סחר עשויה לקחת לפחות שנתיים. ועדיין, המשקיעים שאבו עידוד מהצהרות וצעדים מקלים בפועל.
בין היתר בלטו הצהרה של טראמפ ב-23 באפריל שהמכסים על סין "ירדו משמעותית, אך לא לאפס" ובהענקת שורה של פטורים הדדיים על מוצרים מסוימים, סין על מוצרים אמריקאיים בהיקף של כ-40 מיליארד דולר וארה"ב על מוצרים סיניים בהיקף של כ-102 מיליארד דולר.

למרות ההתאוששות כאמור בשוק האמריקאי ביתר שווקי העולם העליות היו חדות יותר, ובמיוחד בשוק האירופאי. מתחילת השנה הפערים לטובת השווקים מחוץ לארה"ב דרמטיים עוד יותר, ובמיוחד אם לוקחים בחשבון גם את התחזקות היורו מול הדולר.
נראה שבעיני רבים מלחמת הסחר לא רק שלא תהפוך את ארה"ב ל-"Great Again", אלא תחליש אותה, את מעמדה הגאופוליטי העולמי והכלכלי, לפגוע בדולר ובעקיפין ללחץ לעליות מחירים, שבתורן ידחפו לסביבת ריבית גבוהה, תופעות שיחד עלולות לדחוף את ארה"ב למיתון מיידי וממושך.

לעומת זאת, דווקא ההשפעה על אירופה עשויה להיות באופן פדרוקסלי חיובית באופן יחסי, אם תגרום למדינות אירופה ל"ציפוף שורות", כלומר תחזק את הקשרים הרופפים ביניהן, תוביל אותן לתמיכה משולבת בכלכלה ואגב כך תחזק את מעמדו הגלובאלי של היורו, גם כאלטרנטיבה לדולר.

שילוב החולשה של השוק האמריקאי והדולר, יחד עם איבוד האמון של רבים במדיניות האמריקאית הביאו לעניין גובר בקרב חוסכים בהסטת השקעות מארה"ב לאירופה וליורו. בעיני מדובר בשאלה שהחוסך הטיפוסי לא צריך לשאול את עצמו, שכן כספיו מנוהלים. אלה סוג ההחלטות שעבורן משלמים דמי ניהול.

דילמות כאלה, של פיזור גיאוגרפי, הן בדיוק מהסוג שעולה לדיון גם בוועדות ההשקעה של הגופים המוסדיים (אלה שמנהלים את כספי הציבור בפנסיות, בהשתלמות…). כיום הם נמצאים בהטיה כמעט מוחצת לשוק ההון האמריקאי, של 70% לפחות, בעוד משקלה של ארה"ב בכלכלת העולם הוא בסה"כ כ-24%. אז האם סביר שבקרוב נתחיל לראות את מנהלי ההשקעות מתחילים מהלכים משמעותיים להוצאת כסף מארה"ב? לא! אם כך אולי לא ניתן לסמוך על איכות ניהול ההשקעות בישראל והחוסך החכם צריך להיות מעורב יותר בהחלטות אסטרטגיות? ממש לא!

כדי להבין למה מנהלי ההשקעות לא יבצעו הסטות משמעותיות מארה"ב צריך קודם כל להבין למה מלכתחילה הם בחשיפה גבוהה כל כך לשוק המניות האמריקאי והתשובה היא משקל שוק המניות האמריקאי מתוך שוק המניות הגלובאלי, שגבוה מאד ועומד על כ-70%.

הפער הזה בין גודל הכלכלה האמריקאית לגודל השוק האמריקאי ביחס לעולם קשור בעיקר לכך שבמדינות רבות שיעור החברות הסחירות נמוך יותר, אך בעיקר לכך שחברות גלובאליות רבות מעדיפות להירשם למסחר בארה"ב, לפעמים במקום ולפעמים בנוסף לרישום במדינת המקור. למשל בארה"ב רשומות למסחר ענקיות סיניות מוכרות כמו אליבאבא, JD.com (האמזון של סין), Baidu (הגוגל של סין),Li Auto (הטסלה של סין) ובאופן דומה גם חברות אירופאיות כמו חברת האנרגיה הבריטית-הולנדית Shell plc, חברת האנרגיה הבריטית BP, הבנק הבריטי HSBC, חברת המזון השוויצרית נסטלה ועוד. כולן כאמור רשומות למסחר בארה"ב אף שאינן חברות אמריקאיות.

הבחירה של חברות גלובאליות להירשם למסחר בארה"ב נובעת ממספר סיבות, בניהן סחירות גבוהה יותר, הקלות מסוימות במיסוי, מערכת משפט יעילה, עקבית וברורה, רגולציה מקלה ובמיוחד ידידותית לחברות טכנולוגיה.
כפועל יוצא סקטור הטכנולוגיה בארה"ב גדול בצורה חסרת פרופורציות למשקלו בכלכלה האמריקאית, עד כדי כך שלעיתים נראה שמניות הטכנולוגיה הן חזות הכלכלה האמריקאית כולה, ומסביר ברוב הזמן להסביר מקרים של ביצועי יתר או חסר של השוק האמריקאי ביחס לעולם. הצד השני של המטבע זה שמי שירצה להקטין חשיפה לשוק האמריקאי יגלה שכפועל יוצא קיבל גם החלטה משמעותית בנוגע למשקל סקטור הטכנולוגיה בתיק ההשקעות שלו.

מנהלי ההשקעות בישראל מחפשים ככל הניתן להתחקות אחר תמהיל השקעות כללי שמייצג נאמנה את תמהיל הסקטורים והגיאוגרפיות, מתוך הבנה שקשה עד בלתי אפשרי לנצח את השווקים ומסוכן להתנתק מהם. המקרה של חודש אפריל, שבו למרות הסלמת מלחמת הסחר שוק המניות, שוק האג"ח והדולר האמריקאי חזרו לזנק הם דוגמה קלאסית לכך.

גם אם סולדים מאד מטראמפ ותופסים את המדיניות שלו כשליפה מהמותן ו"בעל הבית השתגע", צריך לקחת בחשבון שהשיגעון או החוכמה עשויים להיות סימטריים. סנונית לכך היא למשל, הרעיון שטראמפ העלה ב-27 באפריל בפוסט ברשת שלו, Truth Social, על כך שתקבולי המכסים יוכלו אולי לממן ביטול מלא של מס ההכנסה עבור הכנסות מתחת ל-$200,000. מדיניות שאומנם לא נראית סבירה, אך אם תיושם עשויה להוביל להשפעה חיובית גדולה על הכלכלה ועל השוק האמריקאי.

כשמתלבטים אם להסיט כסף מארה"ב, צריך גם לקחת בחשבון שהאלטרנטיבה לא בהכרח יותר שפויה. סין היא דיקטטורה לא צפויה, עם כמעט אפס משטר תאגידי, הפרות קניין נרחבות, מערכת משפט לא נגישה ועוד. אירופה אומנם מערבית ומפותחת הרבה יותר אבל עם מערכת מיסים קשוחה מאד, סביבה עסקית מגבילה, בקושי צומחת, דמוגרפיה ובעיות הגירה בעייתיות, ולא פלא שרבים מכנים את עצמם "אירו-סקפטיים", בנוגע לעתידה המשותף.