גל כחול בארה״ב: לא מהפך אידיאולוגי, אלא בעיקר אכזבה כלכלית. ומה המשמעות לישראל?

תוצאות בחירות האמצע בארה״ב הן היסטוריות, לא משום שהציבור האמריקאי הפך לפתע לדמוקרטי או ליברלי יותר. תנודות פוליטיות חדות התרחשו בבחירות האמצע לא פעם. החריג הפעם הוא עומק התבוסה הרפובליקנית, שהגיעה גם למדינות ולקבוצות אוכלוסייה שאמורות היו לספק למפלגה הגנה אלקטורלית משמעותית. הרפובליקנים איבדו מושבים אפילו במדינות שמרניות מובהקות, כמו טקסס וקנזס, לצד שחיקה בתמיכה בקרב צעירים והיספנים.

להערכתי, כדי להבין את תוצאות 2026 צריך לחזור לבחירות 2024. אז ב – 2024 אחת הסיבות המרכזיות לניצחונו של טראמפ הייתה ההבטחה הכלכלית של America First, שהתיימרה להחזיר לאמריקאי הממוצע את כוח הקנייה, הגאווה ולהעמיד את האינטרסים הכלכליים של ארה״ב בראש סדר העדיפויות.

שנתיים מאוחר יותר, הבוחר האמריקאי מאוכזב. יוקר המחיה עדיין מכביד, והמלחמה עם איראן הוסיפה לכך זעזוע במחירי האנרגיה. בספטמבר 2026 מחירי הבנזין למשל היו גבוהים בכ – 34% לעומת השנה הקודמת ומדד המחירים כולו עלה ב – 3.7%.

אבל התוצאות אינן רק סיפור כלכלי. סקר המצביעים של AP הראה גם על חשש עמוק משחיתות שלטונית ומריכוז הכוח בידי הנשיא. כ – 70% מהמצביעים סברו שהקונגרס צריך לרסן יותר את סמכויות הנשיא. כלומר, הבחירות ביטאו כנראה גם אכזבה מהתוצאות הכלכליות וגם מאופן ניהול השלטון.

האם זו עדות לשינוי עמוק בדעת הקהל האמריקאית? לא בהכרח. זה לא שהמפלגה הדמוקרטית נהנית כיום מאמון ציבורי רחב במיוחד, גם הקונגרס סובל משיעורי אי – שביעות רצון גבוהים. במובן הזה, הבחירות עשויות ללמד יותר על נכונות הציבור להעניש את מי שאינו מספק את התוצאות.

ומה הלאה?

לרפובליקנים נותרו שנתיים עד הבחירות לנשיאות ב – 2028, ושנתיים זה מספיק זמן בשפיל להפוך שוב את הקערה על פיה. אם המלחמה באיראן תסתיים, מחירי האנרגיה ירדו, כוח הקנייה ישתפר והרפובליקנים יצליחו להעמיד מועמד שימשוך בחזרה קהלים שטראמפ הרחיק, בהחלט ייתכן שחלק מההפסדים של 2026 יימחקו.

מנגד, אם תחושת האכזבה תימשך, השחיקה הרפובליקנית עלולה להתברר כעמוקה יותר מאירוע מחזורי של בחירות אמצע. הדבר נכון במיוחד לגבי צעירים והיספנים, שחלקם העניקו לטראמפ תמיכה משמעותית ב – 2024, אך נטו בחזרה לדמוקרטים ב – 2026.

מבחינה מעשית, השינוי הפוליטי יתחיל כבר בינואר 2027. השליטה הדמוקרטית בשני בתי הקונגרס תתחיל להשפיע כבר בינואר הקרוב, היא תקשה על טראמפ לקדם חקיקה כלכלית ותקציבית ללא הסכמות רחבות. הפן החיובי שהיא עשויה גם לרסן יוזמות חד – צדדיות ולהקטין את הסיכון לשינויים חדים במדיניות, התפתחות שהשווקים עשויים דווקא לאהוב.

הרי הקונגרס לא ירצה לשתק את הממשל או לבלום מדיניות נחוצה. ויותר מזה, לנשיא עדיין נותרות סמכויות ביצועיות רחבות, לרבות סמכויות שהקונגרס האציל לנשיאות בתחום הסחר, וכן השפעה מכרעת על מדיניות החוץ והביטחון.

ומה המשמעות לישראל?

אחת ההתפתחויות החשובות ביותר עבורנו היא שישראל הפכה מסוגיה הנהנית מתמיכה דו – מפלגתית רחבה לסוגיה שיש לה גם מחיר פוליטי בתוך ארה״ב.

בסקר גאלופ מאוקטובר 2026, הסכסוך הישראלי – פלסטיני הוגדר כ"חשוב במיוחד להצבעה" בידי 35% מהבוחרים, לעומת 47% לגבי איראן ו – 50% לגבי הכלכלה. סקרים אחרים מצביעים על שחיקה ניכרת בתמיכה בישראל. בסקר של אוניברסיטת קוויניפיאק מספטמבר סברו 48% שארה״ב תומכת בישראל יותר מדי, ואילו בסקר של Chicago Council שנערך ביולי העדיפו 56% מהאמריקאים לצמצם או להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל.

המחשה בולטת לרגישות הפוליטית החדשה הגיעה דווקא מטראמפ עצמו. ביום הבחירות הוא הודיע כי הגיע להבנה עם נתניהו על הפסקת הסיוע האמריקאי השנתי לישראל בסוף 2026. ההצהרה עדיין אינה בגדר שינוי תקציבי מחייב, וההסכם הקיים נמשך עד 2028, אבל עובדה שטראמפ עצמו הציג את הסיוע לישראל כנקודת תורפה פוליטית שהרפובליקנים מבקשים לנטרל.

מבחינה כלכלית, הסיכון המשמעותי לישראל אינו בהכרח צמצום הסיוע האמריקאי, שמהווה חלק קטן יחסית מהיקף הפעילות הכלכלית של ישראל, ואפילו לא מהתרחקות של ארה"ב כשלעצמה, שכנראה לא ישפיע על הסקטור העסקי, אלא בעיקר האפשרות להיחלשות הגיבוי המדיני שארה״ב מספקת לישראל מול מדינות אחרות, ובמיוחד מול אירופה.

האיום הכלכלי הגדול על ישראל מגיע דווקא מאירופה, כבר בספטמבר 2025, הרבה לפני בחירות האמצע, הנציבות האירופית הציעה להשעות חלק מהטבות הסחר של ישראל מכוח הסכם האסוציאציה. מדובר בהחלת מכסי יבוא רגילים על מוצרים ישראליים, ולא בחרם סחר כולל. על בסיס היקפי הסחר שנבחנו אז, הוערכה תוספת המכסים השנתית בעד כ – 227 מיליון אירו, סכום לא מבוטל עבור יצואנים מסוימים, אך האמת שגם הוא מוגבל בהשוואה לגודל המשק הישראלי.

השאלה היא האם כעת, בעקבות תוצאות הבחירות בארה״ב, מדינות אירופיות ירגישו כעת פחות צורך להביא בחשבון התנגדות אמריקאית אפשרית לצעדים נוספים נגד ישראל, ויחמירו אותם. עדיין מוקדם לקבוע שכך יהיה, אבל זו בהחלט התפתחות שראוי לעקוב אחריה.

כל עוד הצעדים מוגבלים לסחר במוצרים מההתנחלויות, לסנקציות אישיות או לשלילת הטבות מכס מסוימות, ההשפעה הישירה על התוצר הישראלי צפויה להיות מוגבלת מאד, ולא מצדיקות המשך ירידות שערים בישראל.

כדאי גם לזכור שעיקר הרגישות של כלכלת ישראל נמצא בהייטק ובהשקעות הזרות. לפי רשות החדשנות, בשנת 2025 כ – 70% מהשקעות ההון – סיכון בישראל הגיעו ממקורות זרים. ועלול להספיק חשש מהתרחבות ההגבלות על ישראל כדי להשפיע בטווח הקצר על החלטות משקיעים וחברות בינלאומיות היכן להשקיע, להקים מרכזי פיתוח ולהעסיק עובדים.

סיכון עקיף שנראה רחוק מאד, הוא החמרת דרישות הציות של בנקים זרים בפעילות מול גופים ישראליים, גם ללא סנקציות רחבות. זהו מנגנון שראוי להכיר, אך חשוב להבהיר: אין כיום בסיס לראות בניתוק פיננסי רחב של המשק הישראלי תרחיש מרכזי או קרוב.

מנגד, יש גם גורמי ריסון משמעותיים. טראמפ צריך להזכיר הוא עדיין נשיא ארה״ב עד ינואר 2029, ובנוסף, רוב המדינות המקדמות צעדים נגד ישראל ממשיכות להבחין במפורש בין ההתנחלויות לבין ישראל שבתוך הקו הירוק.

השורה התחתונה

למרות הדרמה הפוליטית, רוב הסיפור של בחירות האמצע הוא עדיין סיפור פנים אמריקאי: ציבור מאוכזב מהתוצאות הכלכליות ומאופן ניהול השלטון, ומבקש לשנות את מאזן הכוחות בוושינגטון.

מבחינת כלכלת ישראל, בטווח הקצר לא נראה שהבחירות צפויות לחולל שינוי נראה לעין. גם בטווח הבינוני, הצעדים הכלכליים מצד ארה"ב לא יהיו כנראה בולטים, וגם אלה המסתמנים מצד מדינות אחרות עדיין נראים ממוקדים בעיקר בהתנחלויות ובמדיניות הישראלית בשטחים, ולא במשק הישראלי בכללותו.

כדאי לקחת בחשבון שהתפתחות חיובית בזירה האזורית, ובראש ובראשונה סיום המלחמה באיראן וירידה במחירי האנרגיה, עשויה לשפר את מצב הרוח הכלכלי בארה״ב, להפחית את הלחץ הפוליטי על הממשל ולמתן גם חלק מהמתיחות הבינלאומית. שינוי במדיניות הישראלית עשוי לתרום לכך לא פחות.

בטווח הארוך יותר, המסר לישראל ברור: התמיכה האמריקאית עדיין משמעותית מאוד, אבל כבר אי אפשר להניח שהיא מובטחת באותה מידה ובאותה עוצמה בכל מצב פוליטי.

זו אינה סיבה להניח שכלכלת ישראל עומדת בפני בידוד או סנקציות. חשוב לזכור שהאינטרסים הכלכליים והביטחוניים המשותפים לשתי המדינות נותרו משמעותיים מאוד.

ובכל מקרה, פיזור השקעות יעיל ורחב מהווה את מכשיר ההגנה וניצול ההזדמנויות היעיל ביותר.